חדשות תל אביב

החצר האחורית של העיר

חדשות תל אביב27 בינואר 2020    10 דקות
0

על פי העירייה, חיים בעיר מאות חסרי בית, חלקם דרי רחוב • אבל לדברי אופיר אמינוב, המפעיל בהתנדבות מטבח לנזקקים והוסטל לכ-60 הומלסים באזור התחנה המרכזית הישנה - מדובר באלפים • "תל אביב שואבת דרי רחוב מכל הארץ", הוא אומר, "צריך לתת תקווה לאנשים השקופים האלה"

החצר האחורית של העיר
אמינוב בהוסטל שהקים. "גדלתי בבית שכולו נתינה" ׀ צילום: משה כהן

 

"בשנתיים האחרונות חלה עלייה של עשרות אחוזים במספר חסרי הבית בתל אביב", אומר אופיר אמינוב (40), שפתח לפני כחודשיים הוסטל לכ-60 הומלסים ברחוב הגדוד העברי באזור התחנה המרכזית הישנה.
כשהגעתי לפגישה עם אמינוב בהוסטל, במרחק של כשש דקות הליכה משדרות רוטשילד הנוצצות, התחושה הייתה של ביקור בחצר האחורית של העיר. "להערכתי, יש אלפי חסרי בית שזקוקים לסיוע. רובם מתגוררים ברחובות, במבנים נטושים, בחדרי מדרגות ואפילו בעליות גג. תל אביב הפכה לאבן שואבת לדרי רחוב מכל הארץ", אומר אמינוב.
ההתנדבות היא חלק מדרך החיים של משפחת אמינוב, המוכרת היטב בקרב בני העדה הבוכרית ופעילים חברתיים בדרום העיר. אביו, אלי אמינוב ז"ל, היה חבר מועצת העיר וראש הרשות העירונית למלחמה בסמים ועזרה לדרי רחוב. בין היתר, הקים את בית אליהו בשכונת קריית שלום, המספק עד היום ארוחה חמה לנזקקים.
"כ-150 נזקקים מגיעים מדי יום לאכול אצלנו ארוחה חמה. הארוחות כוללות בשר, אורז ותוספות. מדובר בקשישים ובמטופלים של הרווחה. בנוסף, אנחנו מחלקים מדי יום ארוחות לכ-700 נזקקים בבתיהם בשכונות התקווה, נווה עופר, קריית שלום ושפירא ובאזור התחנה המרכזית הישנה", מספר אמינוב.
מי עובד במפעל ההזנה?
"בני המשפחה ממשיכים את המורשת של אבא ומפעילים את המקום. אנחנו מקבלים עובדי שירות מטעם שירות בתי הסוהר, ויש לנו מתנדבים ותורמים. כדי להפעיל את המקום צריך כ-100 אלף שקל בחודש. בזכות אנשים טובים, אנחנו ממשיכים את המפעל שאבא הקים. זו הייתה הצוואה שלו. אבא שלי הכיר את המצוקה מקרוב, והנתינה הייתה עבורו דרך חיים. גדלתי בבית שכולו נתינה. אנשים, רובם יוצאי בוכרה, היו מגיעים אלינו הביתה לבקש עזרה. גדלנו על זה".
"כדור שלג"
במהלך השנים, חל גידול מתמיד במספר דרי הרחוב בתל אביב. לפני כ-13 שנה יזם אמינוב הצעיר הקמת בית לחסרי קורת גג בשכונת שפירא. "לקחתי מבנה בשפירא ואכלסתי שם כמה דרי רחוב. היה ברור לי שמגורים יכולים לסייע להם לקום, לעבוד ולפרנס את עצמם. דיור הוא דבר בסיסי".
במהלך השנים הפך אזור התחנה המרכזית הישנה למוקד של דרי רחוב מהארץ והעולם. "לפני כחמש שנים הקמתי עם עוד מתנדבים אוהל בסמטת עכו בתחנה המרכזית הישנה. הכנסנו לתוכו מיטות ומזון, והגיעו הומלסים רבים. הם היו זקוקים למיטה חמה בחורף הקר", הוא מספר.
"בעירייה קבעו שזו בנייה בלתי חוקית, ופקחים הדביקו על האוהל צו הריסה. כל הפניות שלנו לא הועילו, וביחד עם מתנדבים נוספים פנינו לבית המשפט. קיבלנו ארכה להשאיר את האוהל עד סוף החורף", הוא מספר על התלאות הבירוקרטיות שעבר. "המשכתי לחפש דרכים לסייע לדרי הרחוב, ואז הגענו למבנה ברחוב הגדוד העברי 11. בעל הנכס השכיר לנו אותו, שיפצנו, ולפני כחודשיים נפתח כאן הוסטל לדרי הרחוב", הוא אומר בסיפוק.
בהוסטל, ששטחו כ-240 מ"ר, שוהים כ-50 חסרי בית קבועים ועוד כעשרה שבאים והולכים. המקום כולל שני חללי שינה גדולים עם מיטות דו-קומתיות, מזגנים, שירותים ומטבח. "יש כאן דרי רחוב מגיל 23 עד 70. כל אחד הוא עולם ומלואו, עם סיפור אישי קורע לב".
אמינוב אומר שזה יכול לקרות לכל אחד. "הגיעו לכאן אנשים נורמטיביים, שהתמכרו לסמים או שקעו במשבר אישי. יש כאן אדם שאשתו זרקה אותו מהבית, ובגלל זה הידרדר לסמים. בשנתיים האחרונות רואים זינוק חד, להערכתי של כ-40%, במספר האנשים שמתגוררים ברחובות ושאין להם פתרונות. רבים מגיעים לתל אביב".
איך אתה מסביר את הגידול החד?
"לדר רחוב, הזכאי לשכר דירה, משרד השיכון מקציב רק 1,170 שקל בחודש. איפה אפשר למצוא דיור במחיר הזה? בעלי דירות גם אינם רוצים להשכיר ללא ביטחונות, אבל לדיירי רחוב אין אפשרות להביא ביטחונות. יוקר מחירי הדיור גורם לרבים להגיע לרחוב. קורת גג הפכה לבלתי אפשרית עבורם. הם נזרקים לרחוב, כי אין להם כסף לשכר דירה".
לדברי אמינוב, יש סיבה נוספת לזינוק במספר דרי הרחוב בעיר, הנובעת מהקלות היחסית שבה ניתן להשיג סמים ברחוב, שזכו לכינוי "סמי פיצוציות". "לא מדובר בסמים יקרים, ולא צריך לטרוח כדי להשיג עשרות שקלים לקנייתם. מכאן, ההתמכרות היא כדור שלג".
"היכן החמלה?"
מרבית דרי הרחוב הם יוצאי חבר המדינות הסובלים מהתמכרויות. "יש כאן גם דרי רחוב צעירים יחסית, שעובדים אבל אין להם אפשרות להגיע לקורת גג. הם מגיעים בלילה להוסטל כדי לישון, ובבוקר קמים לעבודה. אחד מהם עובד כל היום בשטיפת מכוניות. עוד אחד עובד בשיפוצים. אין להם כסף לדיור, אבל הם חייבים להיות באזור תל אביב, כי כאן יש עבודה".
ד"ר שמוליק שיינטוך, מבית הספר לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית ספיר, שפרסם את הספר "לשרוד בשולי העוני", מציין בספרו שב-2016 היו רשומים בישראל 1,872 דרי רחוב. לטענתו, מדובר רק בחלק מאוכלוסיית חסרי הבית בישראל, שבאותה שנה מנו יותר מ-10,000 בני אדם. על פי ההערכות, יש חסרי בית רבים נוספים, שאינם נכללים בהגדרה, כיוון שהם אסירים משוחררים, חיילים משוחררים, קטינים, אזרחי חוץ ונשים במעגל הזנות.
ד"ר שיינטוך ממליץ, בין היתר, להאריך את משך גמלת הבטחת ההכנסה ואת סכומי הקצבאות לחסרי בית לתקופה בלתי מוגבלת, ובמקביל – להסיר חסמים לקבלת הקצבאות. בין היתר, הוא מזכיר הכרעה של בית המשפט, שקבעה כי יש לבטל את הדרישה ל"שיתוף פעולה" כתנאי לקבלת קצבאות.
לדברי אמינוב, רבים מחסרי הבית לא משתפים פעולה עם הרשויות. "רבים מהם מגיעים לעיר מירושלים וממקומות מרוחקים, ללא תעודות זהות. אני פוגש חסרי בית שלא רוצים קשר עם הממסד ואינם משתפים פעולה. ברחובות מסתובבים הרבה יותר חסרי בית לעומת הנתונים הרשמיים".
בעירייה גברה לאחרונה המודעות לתופעת דיירי הרחוב, אבל לדברי אמינוב הפעילות נגדם אינה פותרת את הבעיה. "רואים סיורים וניידות של השיטור העירוני, שמגרשים את ההומלסים ומחרימים להם את הציוד, אבל הם לא עוזבים את העיר, אלא עוברים לרחוב הבא. זה לא פתרון. מחלקים להם שמיכות בחורף, אבל השמיכות נרטבות בגשם".
איך מגיעים אליכם חסרי הבית?
"פרסמנו מודעות קטנות ברחובות, ורובם הגיעו עצמאית. היו גם כאלה שהגיעו בעקבות הפניות שלנו. יש שכנים עם חמלה, שפונים אלינו כשהם רואים הומלס בחדר המדרגות או בעליית הגג. היה לנו מקרה של דייר רחוב שהגיע משדרות רוטשילד בעקבות פניות של שכנים".
איך הם מסתדרים ביניהם בהוסטל?
"הם חיים ביחד בסדר גמור ודואגים לניקיון. אנחנו מספקים להם ארוחות בוקר וצהריים, ויש גם מקרר מלא באוכל נוסף לערב, שהם מכינים".
אחד מדיירי הרחוב שחיים בהוסטל הוא יבגני (שם בדוי), בן 42, שעלה בתחילת שנות ה-90 מחבר המדינות. הוא נכה קטוע רגל, המתהלך בעזרת קביים. את הרגל איבד בעקבות חסימת ורידים כתוצאה מהזרקות סמים.
נפגשנו בהוסטל ביום שישי, כשיצא לעוד יום עבודה כמקבץ נדבות בעיר. גם תופעת מקבצי הנדבות הפכה לחלק מהמראה השגרתי של צמתים מרכזיים בעיר ובגוש דן. "חייבים פרנסה. לכל אחד יש את הצומת שלו, אף אחד לא הולך לצומת של מישהו אחר", מסביר יבגני.
איפה גרת עד שהגעת להוסטל?
"בשנים האחרונות הייתי ברחוב, אצל חברים ומדי פעם גם בחופש".
חופש?
"באבו כביר. אצלנו זה נקרא חופש".
מה החלומות שלך?
"להיגמל מסמים ולהקים משפחה".
דייר נוסף בהוסטל הוא ארתור (30) משדרות. "התחלתי להשתמש בסמים קלים בגיל 14, ובגיל 16 כבר עברתי לסמים קשים. הייתי בגמילות וישבתי תקופה מצטברת של ארבע וחצי שנים בבתי סוהר, בעיקר בגלל עבירות רכוש, כי הייתי צריך כסף לסמים", הוא מספר.
לפני כחודש, הגיע ארתור להוסטל. "אני רוצה לעבוד. אני כבר לא משתמש בסמים קשים", הוא אומר.
יש לך קשר עם המשפחה בשדרות?
"כל עוד אני נקי מסמים – הם יעזרו לי, אבל כשאני לא נקי אין לי קשר איתם".
"יש צורך לפחות בעוד חמישה הוסטלים לחסרי בית בתל אביב", אומר אמינוב. "לעירייה יש כמאה מיטות, וזו טיפה בים. השיקום מתחיל דרך קורת גג. אני חושש שיתווספו עוד ועוד דרי רחוב. זה כמו סרטן קטן, ששולח גרורות. זו פצצת זמן. חייבים שיקום מערכתי של הרשויות. זה צריך להיות פרויקט ברמה הלאומית".
אבל יש גם דרי רחוב שלא רוצים להתפנות להוסטל.
"זה לא נכון. הם רוצים קורת גג, אבל לא מאמינים בממסד".
לדברי אמינוב, ההשקעה במציאת קורת גג לדרי רחוב זולה יותר למדינה לעומת ההשקעה האדירה בטיפול בהם. על פי נתוני משרד הרווחה, 610 חסרי בית מתו בישראל בשנים 2016-2001.
"הומלסים ברחובות חשופים יותר למחלות. המדינה תחסוך ימי אשפוז וטיפולים רפואיים יקרים. השיקום גם יפחית את העבירות הפליליות, שגורמות לנזקים, ויצמצם את ההשקעות הכספיות באכיפה. אבל מעבר לשיקולים הכלכליים לטווח הארוך, היכן החמלה? צריך לתת תקווה לאנשים השקופים האלה".
"מעגל הסבל"
מהעירייה נמסר: "נושא הטיפול בדרי רחוב הוא מהקשים והסיזיפיים. למרות אינספור ניסיונות, הגדלת תקציבים עירוניים וטיפול אינטנסיבי, המציאות היא שהפתרונות הקיימים הם קצרי טווח, ובמקרים רבים מדי אינם מוציאים את דרי הרחוב ממעגל הסבל.
"למרות זאת, אנחנו לא מוותרים. היחידה העירונית לטיפול בדרי רחוב ובמכורים מטפלת בכ-680 דרי רחוב, שהעירייה מממנת ומפעילה עבורם שלושה גגונים, באמצעות עמותת לשובע. לנוכח העלייה במספר דרי הרחוב בישראל והעובדה שרובם נוטים להתרכז בתל אביב-יפו, מתוכננת הקמת גגון נוסף, מרווח ובסטנדרטים גבוהים.
"כמו כן, עמותת לשובע מפעילה שבע דירות מעבר, שבהן שוהים 42 דרי רחוב. בלילות החורף הקרים והגשומים נפתח מקלט מאובזר במזרנים, שמיכות ומזון חם לטובת דרי רחוב המתקשים להגיע לגגונים. גם באירועי הסופה האחרונים, עברו נציגי מִנהל שירותים חברתיים בין המוקדים של דרי הרחוב והציעו להם להתלוות אליהם למרחבי קליטה.
"העירייה מספקת באמצעות עמותת לשובע מעל למאה מיטות במסגרת ההלנה בגגונים. פתרונות לדיור קבוע הם באחריות משרד השיכון, והעירייה מסייעת לדרי הרחוב בתהליך מיצוי הזכויות שלהם מול המשרד. במקביל, אנו מגבשים בימים אלה תכנית מקיפה, חדשנית ופורצת דרך, להתמודדות עם תופעת דרות הרחוב והשלכותיה, המבוססת על שיטות שנלמדו וגובשו בארצות הברית".

כתבות נוספות בחדשות תל אביב

0

מטרד סדרתי

  תל אביב צפויה לזכות במיליוני צופים, אבל עבור רבים בעיר מדובר בסרט רע. זאת, לאחר שמתחילת השבוע ולמשך כחודשיים...

חדשות תל אביב24 בפברואר 2020    דקה אחת
0

קו הזינוק של נינה

  השנה, לראשונה, הזמינה רשות הספורט בעירייה את תושבי העיר להשתתף בעיצוב חולצת הרצים במרתון סמסונג תל אביב 2020, שיתקיים...

חדשות תל אביב24 בפברואר 2020    דקה אחת

כתיבת תגובה