אם בסוף העונה הזו מכבי תל אביב לא תזכה באליפות, היא תוכל לבוא בטענות אך ורק לעצמה. ואם היא במקרה תניף את הצלחת בכל זאת, היא תידרש להגיד תודה רבה למכבי חיפה, שממשיכה להתנהג כמו לוזרית קלאסית.
בדיוק כמו ההדחה מאירופה בתחילת העונה וההשפלה בגביע המדינה מול אום אל-פחם, גם המשחקים האחרונים של מכבי תל אביב בליגה נראים רע. כל האחריות מוטלת על כתפיו של המועדון הצהוב. למעשה, מאז הניצחון הגדול על מכבי חיפה, מכבי תל אביב פשוט הפסיקה לשחק כדורגל.
זה התחיל בתיקו המעייף מול בית"ר ירושלים, וזה נמשך באיבוד הנקודות הרשלני מול באר שבע. השבוע שמטו הצהובים שתי נקודות נוספות במשחק מול הפועל חיפה, כשלפני זה הם ניצחו בקושי רב את הפועל רעננה החלשה. בכל המשחקים האלו מכבי נראתה כאילו שהיא כבר הבטיחה את האליפות מזמן והיא רק מחכה להעביר את מה שנשאר מהעונה הזו על מי מנוחות.

חברים יקרים בצהוב, מעט התבלבלתם. אין לכם פער של עשרות נקודות מהמקום השני, כמו זה שהיה בעונה שעברה. אנחנו נמצאים בעונה חדשה, אחרת לחלוטין. ולמען האמת, זה לא רק פער הנקודות שלא קיים, זו גם היכולת שנראית שונה בתכלית מזו שראינו בעונה שעברה. לאחר הניצחון הגדול על הירוקים, כולנו כבר הכרזנו על האלופה החדשה-ישנה. יונתן כהן הוכתר כערן זהבי הבא וכשחקן העונה. אלא שמתברר שיונתן כהן, לפחות כרגע, רחוק מאוד מלהיות זהבי הבא. יותר מזה, כל החגיגה סביבו רק פגעה בו. היכולת הירודה של יונתן כהן במשחקים האחרונים מסמלת את מצבה של הקבוצה הצהובה כולה.
מוקדם יותר העונה, כשיונתן כהן שיחק נהדר, דווקא אז הוא זכה לסדרות חינוך מהמאמן איביץ'. אי אפשר היה שלא לתהות על ההתנהלות של המאמן, ביחד עם דברים מוזרים נוספים שראינו ממנו. אבל עכשיו, כשהחלוץ הצעיר נראה כבוי, לא יקרה כלום אם הוא יבלה מעט על הספסל. לא כסדרת חינוך, ולא כדי להראות לו מי הבוס בקבוצה, אלא פשוט כי הוא לא משחק טוב, וראוי לתת צ'אנס למי שנמצא בכושר טוב יותר או לשחקנים שלא זכו עדיין להזדמנות.

למכבי תל אביב חסר חלוץ קלאסי. על זה אין מחלוקת. ולמרות זאת בחרו במועדון הצהוב לוותר על הבאת חיזוק במהלך חלון ההעברות. במקום להביא שחקנים, במכבי החליטו לשחרר שני חלוצים – אלירן עטר וארון שוינפלד. בעוד השחרור של שוינפלד עוד היה סביר, כל מה שקרה העונה מול אלירן עטר גבל בשערורייה. מאותה החלטה בתחילת העונה לייבש אותו על הספסל, אף שמדובר בשחקן שהיה גורם מרכזי בזכייה באליפות בעונה שעברה. זה המשיך בסדרות החינוך שאיביץ' העביר אותו, ועכשיו עם ההחלטה לשחרר אותו. כאילו שמכבי תל אביב שופעת בשחקנים שנחשבים לכובשי שערים. במקום להביא חיזוק בנקודה החלשה הזו, היא עוד מחליטה לשחרר שחקנים שיכלו לעזור לה.

במכבי חיפה היו אמורים לחוש עידוד רב מהיכולת הירודה שמציגה היריבה הצהובה. אלא שלמכבי תל אביב יש מזל גדול כרגע. היריבה המרכזית שלה על התואר פשוט עושה במכנסיים בכל פעם שעומדת בפניה הזדמנות לצמצם את הפער. וזו נקודת האור הצהובה היחידה כרגע.

ניצחונות של אופי
במעבר חד, לחלק היותר אופטימי במועדון הצהוב, במחלקת הכדורסל של מכבי יכולים לסכם את השבוע האחרון בתחושה אדירה של גאווה. שני הניצחונות האחרונים ביורוליג, אף שהיו שונים מאוד אחד מהשני, מהווים קפיצה ענקית עבור הקבוצה.

בעונות הקודמות המשחק הנורא מול חימקי היה מסתיים בהפסד ביתי צורב ומעיק. עברנו לא מעט ערבים כאלו ביד אליהו בעונה שעברה ובעונות שקדמו לה. דווקא הניצחון הזה, שהיה לא יפה לעין ונגד קבוצה לא חזקה, הוא אחד הניצחונות המרשימים של מכבי השנה. הוא נבע כל כולו מרצון ומעקשנות ולמרות רמת כדורסל עלובה.
הניצחון הגדול בטורקיה על פנרבחצ'ה כבר היה סיפור אחר לחלוטין. לצאת מאולם כזה עם ניצחון, דווקא כשהקבוצה של אוברדוביץ' נמצאת בכושר נהדר, ועוד כשמכבי משחקת ללא וילבקין (הדקות המעטות שלו על הפרקט היו חסרות משמעות), זה ללא ספק אירוע מכונן. ראינו לא מעט דברים מיוחדים ממכבי של העונה הזו, ולמרות זאת – היא עדיין ממשיכה להפתיע אותנו.
רק לא מזמן כתבנו שמכבי לא יכולה להצליח ללא וילבקין. השבוע הוכח שטעינו. התעלות כמו זו שהראו השחקנים בשבוע האחרון לא ראינו הרבה שנים ממכבי תל אביב. כל הקרדיט מגיע לאדם אחד, למנהיג האמיתי של הקבוצה – המאמן ספרופולוס.

מספיק היה לראות את הזינוק של ארון ג'קסון לעברו של המאמן הצהוב, מיד עם שריקת הסיום, ואת החיבוק שהוא הדביק לו, כדי להבין שגם השחקנים מרגישים ככה.

תודה ליונתן מודריק על הסיוע *לתגובות והצעות: lomez4@gmail.com