והנה שוב אנחנו חוזרים לאותו תסריט מתסכל, שעל פיו – כל קבוצה שנמצאת בתקופת השפל שלה מתפללת למפגש מולנו כדי שנחזיר אותה למסלול. זה קרה בעבר לא פעם ולא פעמיים וזה קרה גם ביום שני האחרון. עכו שלא ידעה טעם ניצחון בשישה המחזורים שלפני המשחק נגדנו, אירחה את הבחורים של מסאי דגו, ופתאום חזר לה הצבע לפנים ובעיקר טעם הניצחון. זה מקומם כפליים כשאחד הכובשים הוא אשר יצא מהפועל פתח תקוה – ווהיב חביבאללה.
אנחנו המשכנו בדרכנו, עם עוד הפסד מביש לקבוצה שנמצאת אחרינו בטבלה, ומה שעשינו זה פשוט לצמצם מולה את הפער ולתת גם לה להלחיץ אותנו במאבק המטוטלת בין טיפוס לפלייאוף העליון לנשירה אל מאבקי התחתית.
דבר אחד טוב אני לוקח איתי מהמשחק הזה – מדובר בשער הניחומים שכבש הרכש החדש אלמוג אוחיון, הבן של החלוץ שלנו לשעבר עוזי, הנכד של ברטו – מהאוהדים היותר נאמנים של המועדון בימים היפים. אם ברטו יחזור ליציע בגלל הנכד, אז הרווחנו אחלה אוהד והמון צבע ליציע. זה גם יביא איתו אווירה ותשוקה, ואולי גם קצת מזל וניצחונות.
אז מסאי לא הביא נקודות במשחקו הראשון והוכיח שהוא לא קוסם, ואני רוצה לקוות שפתיחה מקרטעת תכניס גם אותו לפרופורציות ותגרום לו להוציא מהשחקנים שבסגל פי כמה. אני רוצה לסמוך עליו שיצליח להוציא את הלימונדה מהלימון הזה שאנחנו טועמים ממנו העונה.
אני מקווה שההפסד הנוסף הזה לא יוביל אותנו לתוך סחרור ומערבולת, כי בסך הכל עוד לא אבדה תקוותינו וניצחון אחד יקפיץ אותנו מקום למעלה. זה הזמן לקרוא לאוהדים לצאת מהבית, למרות מזג האוויר, לוותר על הפוך והכרית ולתת את הלב למועדון, שנמצא היום בתקופה קשה, והוא זקוק לתמיכה וגב חזק שלנו.
ביום שישי אנחנו מארחים את נוף הגליל והגיע הזמן שנפסיק את חלוקת המתנות לקבוצות שמסובכות כמונו בתחתית.
מספיק עם הנאיביות, חדל עם הבהלה. כדורגל הוא משחק פשוט, שחובה לשלוט בו באמצעות תשוקה, אדרנלין, לחימה ויכולת. אני לא רוצה להגיש הצעות לדגו ואני מקווה שהוא יידע לעשות חשיבה יוצרת כדי להוציא את העגלה כבר השבוע הזה מהבוץ.
דגו חייב להרביץ בשחקנים אמונה בעצמם ולהחדיר בהם מוטיבציה, שבמשחקים האחרונים נעלמה מהם. חייבים לתת הוראה שלא להעיף סתם כדורים ללא מטרה וללא כוונה לחצי המגרש של היריבה, כי אז אנחנו נמצאים במשחק אחר ולא בכדורגל.
צריך לזכור שכרגע הפער בינינו לבין המקום השישי עדיין ניתן לצמצום ועומד על חמש נקודות בלבד, אבל בשביל להגיע למקום הזה צריך קודם כל לנצח כל יריבה בשבועות הקרובים, ואני מאמין שזה אפשרי.
אי אפשר להתעלם מההחתמות שנעשו בחלון ההעברות עם צירופם של דניאל שוורצבויים, בנג’מן קוקו, עומר צלישר, אלמוג אוחיון וניב סרדל שסוחב פציעה. הם אמורים להוות בסיס לשינוי ולמהפכה. מכאן אני קורא לשלב צעירים של המועדון, כי בלי שחקני בית לא נראה תוצאות ובוודאי שלא תוצאות לטווח הרחוק. לעבודה!