השבוע, אחרי ההפסד של מכבי חיפה להפועל כפר סבא, וזה של בית”ר ירושלים לבני יהודה – הכותרות במדורי הספורט דיברו על פחד גבהים. זה למעשה בא לתרץ את הסיבה להפסד של שתי קבוצות הצמרת לשתי קבוצות התחתית.
לפני החמישייה (שמישהו יגיד לי שהוא מופתע) של מכבי חיפה להפועל תל אביב, ראינו את המובילה מכבי תל אביב מגמגמת מול רעננה שמגרדת את תחתית הטבלה. למרות היתרון הברור של מכבי במגרש, רעננה הייתה קרובה להצטרף למפתיעות של השבוע תוך גילוי הרבה חוצפה והעזה מול האלופים.

האם גם מכבי סובלת מפחד גבהים? ואם כן, איך זה מסתדר עם העובדה שהיא מצויה כל כך הרבה זמן בשיא הגובה? ועוד אחרי אליפות כל כך משכנעת בעונה שעברה.
סביר להניח שמכבי איבדה מזמן את פחד הגבהים. הסיבות לכל ההפתעות שאנו מקבלים היום שונות לגמרי. על פניו, העובדות ברורות – תם עידן המשחקים הקלים, הבטוחים, שבהם קבוצות צמרת עולות למגרש והשאלה היא לא מי תנצח, אלא בכמה. ייתכן שהחמישייה של חיפה קצת משנה את התמונה, אבל אחרי שהיא כבר הופתעה, היה לי ברור שזה יהיה משחק מאוד קל. וזהו. תום עידן המשחקים הקלים אומר שהפערים בין קבוצות הצמרת לקבוצות התחתית הולכים ומצטמצמים. קבוצות התחתית הן באופן ברור הקבוצות שאין ברשותן משאבים כספיים כמו לקבוצות הצמרת לרכש אופטימלי.
אין זה סוד שהתקציב של מכבי חיפה, מכבי תל אביב ובית”ר ירושלים – כפול, אם לא פי שלושה, מהתקציב של נס ציונה, רעננה, כפר סבא ובני יהודה.
מאמני קבוצות התחתית שמודעים לנחיתות של שחקניהם מול כוכבי קבוצות הצמרת, שמים בצדק את הדגש על רוח הלחימה ועל טקטיקה של התבצרות נכונה כדי לנטרל את העליונות הטכנית.
לפיכך, בקבוצות האלה המאמנים מעדיפים את השחקנים החזקים והנוקשים יותר על חשבון שחקנים טכניים. כאשר לחוליית החוד הם בוחרים את השחקנים המהירים ביותר שיכולים לנצל התפרצות מפתיעה לשערים, כפי שראינו בשבת בשער הניצחון של כפר סבא.

לכל זה צריך להוסיף את העובדה שמאמני קבוצות התחתית לומדים היטב את קבוצות הצמרת, מכירים את שחקני המפתח שלהן, אשר נדרשים לשמירה הדוקה יותר, ועל הבסיס הזה מכינים את השחקנים שלהם, עם הוראות טקטיות נוקשות וברורות – לנטרול המערך ההתקפי של היריבות מהצמרת.
התוצאה של כל אלה גלויה לעין. מערכי הגנה מעובים של קבוצות התחתית, שמניבים תוצאות מפתיעות ו/או הפסדים על חודו של שער או תוצאות תיקו אפס.

הבעיה במציאות הזו היא שלא רואים באף אחת מקבוצות הצמרת יצירתיות. שום יציאה מהבועה. אין מענה טקטי, חכם, שיפצח את ההגנות המעובות, את הבונקרים האלה. כשמתבוננים בכדורגל האירופי, לא רואים את זה באף ליגה. מסתבר ששם המאמנים יצירתיים יותר ויודעים לתת מענה לתופעות כאלה. מנגד, קבוצות התחתית עולות שם כדי לנצח, ולא חשוב נגד מי הן משחקות. המטרה הראשונית אינה לסחוט תיקו. אנחנו רחוקים מהמצב הזה – מה שפוגע בליגה, ביופי ובעניין שהיא אמורה לספק. זה לא נעים לראות משחק שבו קבוצה שולטת כל הזמן, תוקפת 90 דקות ולא מצליחה להבקיע. חתול ועכבר. זהו מצב של תסכול לכל אוהד כדורגל. פתרון? ליגת על מצומצמת עם קבוצות שוות פחות או יותר בתקציביהן וברמתן. ליגה שבה כל קבוצה תעלה לנצח ולא כדי לגנוב נקודה.

בליגה כזו נראה משחקים דוגמת משחק העונה בין מכבי חיפה ומכבי תל אביב, שבו הצהובים ניצחו 3-4 והותירו טעם של עוד.