עדיין לא פגשתי אפילו אחד שיגיד מילה טובה על ה-VAR. המכשיר הזה השתלט על המשחק, והוציא מהכדורגל את הספונטניות, את התפרצות הרגשות ואת השמחה.
מאמנים בכירים באנגליה אומרים בגלוי שזה הרס את הכדורגל. בליגה האנגלית, אחרי ששחקן הבקיע שער הוא לא נתן לשחקנים לחבק אותו. הוא עשה תנועות משונות, ובסוף הבינו שהוא מחכה שהמצלמות יאשרו את השער, ורק אז אפשר יהיה לשמוח.
עזבו את דיכוי הספונטניות, את הפנדלים שנקבעים אחרי שלוש דקות משחק ושערים שמבוטלים בגלל חצי נעל באופסייד. האבסורד רק הולך וגדל.
עשו על שחקן עבירה ליד רחבת ה-16 שלו. השופט לא ראה ולא שרק, והמשחק נמשך. הכדור הלך קדימה, נוצרה התקפה, מצב הבקעה ושער. ישששש! השחקנים התחבקו והקהל השתולל. ואז, אנשי ה-VAR שפכו, על כולם, מים צוננים. הם החזירו את מהלך השער לאחור, עד לעבירה בצד השני של המגרש, זו שהשופט לא ראה, והשער בוטל.
מה קורה כאן? השתגעתם? במשחק הבא יבטלו שער כי הם יגלו שבכניסת הקבוצות למגרש אחד השחקנים קילל שחקן אחר, והגיע לו צהוב? זה נראה כאילו שנכנסנו לשלולית זפת וכבר אי אפשר לצאת ממנה.
טוב שם משמן טוב
החיים מתנהלים היום בטלוויזיה וברשתות החברתיות. אני מתכוון – החיים האמיתיים. ילדות בנות 14 ו-15 הפכו לאלילות ומודל לחיקוי. נועה קירל התגייסה לא מזמן, וכל הצבא עבר לדום. זה נכון גם לספורט.
אני לא יודע מה איתכם, אבל אני לא אהבתי את הפסטיבל שעשו בתקשורת סביב מאמן הכדורסל של מכבי תל אביב, יאניס ספרופוליס. בעבר הלא רחוק מכבי שלטה בכדורסל הישראלי שלטון מוחלט. הוותיקים עדיין זוכרים את הימים שמכבי הייתה מחתימה שחקנים ישראלים – לא כדי לחזק את עצמה, אלא כדי להחליש את הקבוצות האחרות. בתקופה ההיא רק למכבי הייתה היכולת לגייס כסף גדול, וזה נתן לה את השליטה על הכדורסל המקומי. בימי חמישי, כשמכבי שיחקה בגביע אירופה, המדינה נראתה בעוצר, כי כולם ישבו בבית מול הטלוויזיה.
ימי הפאר האלה עברו. ראשית, גם קבוצות אחרות אצלנו מצאו ספונסרים עשירים, ושנית: באירופה צץ, כל שנה, המשוגע התורן שמשקיע הון עתק בקבוצה שלו. פעם בטורקיה, פעם באיטליה ופעם ברוסיה.
במכבי לא יכלו להתחרות בכסף הזה. גם בליגה הישראלית התחיל להיות קשה, בטח כשבמִנהלת הכדורסל ביטלו את הסדרות של המשחקים, בסיום העונה, והאליפות הוכרעה במשחק אחד. הפכו ליגה של עונה שלמה לגמר גביע אחד, הכל "לכבוד" מכבי תל אביב. בפועל, הקבוצה מיום חמישי בערב איבדה את השליטה בכדורסל, ועוד קבוצות לקחו אליפות וגביע. מכבי הפכה לעוד קבוצה בליגה, ובהמשך איבדה גובה גם באירופה. ההנהלה והספונסרים ניסו וניסו, החליפו מאמנים, השקיעו עוד כסף, וכל שנה הביאה עוד אכזבה.
ואז הגיע לקבוצה המושיע. המאמן היווני יאניס ספרופוליס. איזה שם מדליק! אי אפשר להיכשל עם שם כזה. ואכן, אחרי התאקלמות קצרה, ספרופוליס החזיר את מכבי למסלול הניצחונות. השליטה בליגה חזרה לימים ההם, וגם באירופה מכבי חזרה לנצח. ואז התחיל הפסטיבל שהזכרתי יותר מוקדם, סביב המאמן .
אני מתחיל להאמין למה שחברים שלי אומרים, שבימים האלה התקשורת לא מדווחת על מה שקורה, אלא יוצרת את המציאות, ואז מדווחת על מה שהיא יצרה. הורים לילדים בגיל ההתבגרות אומרים שעבור הילדות שלהם המציאות היא מה שהן רואות בטלוויזיה. כל יום צצה כוכבת חדשה שכולן רוצות להיות כמוה.
לשמחתי, או לצערי, אני לא מבין לא בזה הרבה. אז גם עם מכבי יצרה התקשורת מציאות שלא כל כך התאימה. עיקר הפסטיבל היה סביב המאמן היווני עם השם המלהיב. לי האופוריה הזכירה את הימים שלפני המפולת בבורסה, כשכל השקעה הייתה טובה, יותר טובה, או מצוינת. הכל היה טוב וכולם הרוויחו.
כלי התקשורת חגגו סביב המאמן. שחקני עבר ומאמנים נחשבים אמרו שספרופוליס הוא האדם הנכון, במקום הנכון ובזמן הנכון. לאיש הזה חיכינו, אמר אחד מהבעלים של מכבי, וכולם מחאו כף. לי האופוריה הזכירה את הימים שלפני המפולת בבורסה, כשכל השקעה הייתה טובה, יותר טובה, או מצוינת. הכל היה טוב, וכולם הרוויחו.
מה תגיד, שאלתי חבר בפרלמנט של יום שישי, אם מכבי תפסיד משחק או שניים? תשובתו הייתה שאני מתמחה בהשבתת שמחות. טוב, אולי זה לא כמו הבורסה שהתמוטטה, אבל מכבי הפסידה בגביע אירופה, לביירן הבינונית, ואחר כך היא הפסידה "פעם ראשונה בבית", הפעם לריאל מדריד, ואז היא הפסידה משחק ראשון בליגה הישראלית, לקבוצת התחתית מאילת, והאופוריה התחילה להיסדק. לתקשורת עדיין קשה להודות, אז מדברים על פצועים, ועל "הספסל הקצר", ועל עומס המשחקים. אבל אם ההפסדים יימשכו, גם ספרופוליס לא ייצא נקי. מדהים להסתכל על התהליכים האלה מהצד. אנחנו כבר לא רואים שהתקשורת השתלטה לנו על החיים, בכל התחומים. נראה לי שאני צריך להתיישר עם המציאות החדשה, וגם הגיע הזמן שאלמד להשתמש בסלולרי המתקדם שקנו לי, אם אני לא רוצה שיתחילו להסתכל עליי במבטים מוזרים ויפסיקו לדבר כשאני נכנס לחדר.