אני לא יודע אם זה הקש ששבר את גב הגמל, אבל מיד אחרי ההפסד המביש לכפר קאסם בתום עוד אחד מהמשחקים הכושלים והעלובים שלנו העונה – החליטו מנהלי העמותה להתכנס עם המאמן עמיר נוסבאום, ולחתום על סיום דרכו במועדון.

ארבעה ימים קודם נחלה הקבוצה תבוסה מקוממת ליריבה העירונית 4-1, כך שזה היה יותר מדי אפילו לאותה הנהלה שהאמינה בנוסבאום. האוהדים אמרו את שלהם בתום המשחק באצטדיון שלמה ביטוח נגד כפר קאסם, שעה שקראו למאמן "תתפטר תתפטר", וזה כנראה נתן את האות לצאת למהלך.

נוסבאום נפרד מהשחקנים, ומיד עלתה לאוויר בורסת השמות של מחליף אופטימלי. יש המצדדים בעופר טלספפה, שעשה נפלאות בליגות הנמוכות ואחר כך עם ראשון לציון עד שפוטר, ויש שבעד החזרתו של מסאי דגו למועדון, מתוך תקווה שהוא יוכל להפיק את המקסימום הנדרש מהמינימום הקיים בסגל הנוכחי.
כולם צריכים להבין שבלי חיזוק של שניים-שלושה שחקנים לא נוכל לעשות את השינוי המיוחל, והתחלנו עם בנג'מין קוקו, שעל המגרש נראה כמו פיבוט עם הורדות כדור ואפילו בישול שער במשחקו הראשון העונה בקבוצה.
חוליית ההגנה חייבת, ללא ספק, חיזוק שיסייע בהפסקת הטיילת ברחבה שלנו, וגם הקישור משווע לשחקן דומיננטי שייתן את הטון ויידע להסדיר את המשחק ולעשות מעברים נכונים. אני סבור שהגיע הזמן להאמין בצעירים שגדלו במועדון, ובמקום לתת דקות משחק לשחקנים צעירים שבאו לכאן כתחנת מעבר – אולי צריך לתת הזדמנות לשחקני בית, ולהקפיץ אותם לבוגרים מקבוצת הנוער שלנו, שמתחילה להיראות כקבוצה לוחמת.

זו לא בושה להודות בטעויות, וזה אפילו כבוד כשצריך, כך ששחקני מהמועדון, אם יקבלו את ההזדמנות ויחד עם זאת את האמונה והאמון בהם – יועילו הרבה יותר למועדון הן לטווח הקצר ובוודאי לטווח הארוך, גם מבחינת העלאת שווי השוק שלהם אם וכאשר נרצה למכור אותם.
ראיתי ביום שישי האחרון שחקנים שנכנסו כמחליפים ובמשך 30 דקות פשוט לא נגעו בכדור. זה היה כל כך מביך. איפה המוטיבציה? לאן נעלמה הנכונות? היכן הרצון להוכיח את כוחכם? מה עם התשוקה? והכי חשוב: איפה המחויבות. כן מ ח ו י ב ו ת למועדון שנותן לכם במה!
שום דבר מאלו לא היו במשחק הזה ולא בקודמים לו, וחבל. שחקני בית, ואני אומר זאת בביטחון, ייתנו הרבה יותר, והם חלק מהקהל שלנו, חלק מה-DNA של המועדון, עם אהבה לסמל ותשוקה להצליח. ההזדמנות שתינתן להם בסופו של יום תצליח, והרי אנחנו מחשבים מסלולים ארוכים.

ביום שני הבא אנחנו יוצאים לעכו, ואין לנו שום דבר לחשוב עליו למעט ניצחון. כל תוצאה עלולה לסבך אותנו עמוק בתחתית הלוהטת, ולא בטוח שאנחנו מסוגלים להרשות לעצמנו להיקלע לשם שוב.
אם לא די לנו כל הבלגן הזה, אז השבוע התקיימה פגישה בלשכת ראש העירייה רמי גרינברג, שמנסה לסייע למועדון, בשל מצבו הכספי הרעוע, בגיוס משקיעים ותורמים. נכח בפגישה איש העסקים מאיר שמיר, ויחד בחנו אפשרות להקים בית למועדון על מגרש שהעירייה תקצה, וששמיר יגייס משקיעים – כפי שרק הוא יודע.
אלא שבפגישה הזאת נכחו גורמים רשמיים מעמותת הכחולה, וזאת בניגוד גמור להכחשות של ההנהלה שלפיהן לא ישתפו פעולה עם המהלך. בעקבות חשיפת הפרטים, הוחלט להעביר את הנושא לדיון בוועדת הביקורת של העמותה.

אני לא מצדד באיש מן הצדדים ולא בא להמליץ למישהו, אבל יש לי רק שאלה: עד מתי יימשך הנתק הזה, עם מאיר שמיר, ששוקל, לדבריו לפחות, להשקיע במועדון?
אתם הרי משוועים לכסף. אם תתעלמו לרגע מאירועי העבר ותשבו עם איש עסקים במטרה להביא את המועדון למקומות אחרים, אני מאמין שתוכלו למצוא את שביל הזהב.
העבר נבחן על ידי מפרק של המועדון, ובסופו של יום תתקבל החלטה על ידי בית המשפט. איך זה פוסל אפשרות לדאוג למשאבים בימים אלו? ראש העירייה יזם את הפגישה ומשמש מעין מגשר בין הצדדים וערב לעסקה שכזאת, אז מה הבעיה?

אני מבין את המשקעים, אבל יש נכונות מצד אחד, וכראיה – הוא בא לפגישה, אז בואו ותהיו דווקא אתם מושיטי היד לעזרה. אם הוא יסרב לזה, הרי יצאתם גדולים. תחשבו על זה.