ספורט

באין ציפור שיר, גם לוד נחשב זמיר

ספורט23 בדצמבר 2019    4 דקות
0

חכמון לא יודע אם לשמוח, או להישאר צמוד לברירת המחדל הכועסת. מצד אחד, ניצחון, שלוש נקודות - סיבה למסיבה. מצד שני - זו הקבוצה הכי חלשה בליגה • הוא הולך על הצד השלישי וממתין

באין ציפור שיר, גם לוד נחשב זמיר
בר נאוי (מימין) ועוז פרץ ׀ צילום: אלון חכמון

 

אז נכון, יש שיגידו שזה לא חשוב איך שיחקנו, העיקר שניצחנו. העיקר שהשארנו את הנקודות בבית. והם נמנים עם אלו שדבקים בגרסה שבכדורגל, כמו בקזינו – סופרים את הכסף במדרגות, ומה שזוכרים בסוף זה את התוצאה ולא איך שיחקת.
טוב, למען האמת אני קצת מסכים איתם. למה קצת? אתם שואלים. הו! על זה רציתי לדבר. כי באופן כללי, זה נכון, ה"בסופו של יום" הזה, אף שיש רבים ששמעתי אותם אומרים קלישאה אחרת, חבוטה לא פחות: "עוד ניצחון כזה ואבדנו". אז אני נוטה ללכת איתם. לשם נטיית הלב שלי.
הסבר? בבקשה. כדורגל, זה בסופו של דבר ענף ספורט תחרותי, שאמור לשלב בתוכו תרבות והנאה. כן, הנאה. מכירים?
אם בסוף כל משחק אתה יוצא מתוסכל, ואתה ממש לא נהנה, אתה כבר מתחיל לאבד את הטעם מהתרבות הזאת, ואט אט אתה נוטש אותה. היציע הדל בשישי האחרון באצטדיון "שלמה ביטוח" בפתח תקוה אולי מסביר יותר מכל את מה שאני טוען כאן בפניכם.

היכולת שהציגו השחקנים של עומר נוסבאום (חוסר היכולת, יותר נכון) – הייתה מזוויעה ממש. ואני מתייחס בעיקר למחצית הראשונה, המשמימה, שכאוהד הקבוצה הייתי שמח למחוק אותה מההוויה של המועדון. במשך 45 דקות לא ראינו אפילו בעיטה אחת לשער בני לוד החלשים. זה הרבה יותר מבושה. ואני עוד עלול להיחשב חצוף אם יש לי העוז לדבר על בעיטה לשער. לא הגענו לאזור הרחבה של היריבה שזה הרבה יותר עגום ומביך.
היה מישהו במחצית, איש מקצועי וערכי (בעיני לפחות) שניתח את הדקות האלה. "זה לא שהם לא רוצים", הוא אמר, "כי הם משקיעים על המגרש. הם פשוט לא מסוגלים". וזה הכי מעליב לטעמי, בעיקר כי אני מסכים איתו.
קיבלנו שישי נוח במיוחד לנוכח מצבנו הלא מלבלב, כשהיריבה היא לוד, ובקושי הצלחנו לכבוש שער מהגבהה לרחבה ונגיחה מוצלחת של עוז פרץ שנמצא בתקופה טובה בשבועות האחרונים.
ביום שני הקרוב אנחנו יכולים ליהנות מניצחון שני ברציפות, כשהקבוצה תארח את נועלת הטבלה, עפולה, למשחק שעל הנייר נחשב להכי קל העונה. אבל מה זה נייר ומה זה קלישאות כשמדברים על הפועל?
אצלנו הכל יכול להתהפך. ושבוע אחרי שנקרב את הדלי ונמלא אותו מים, יגיע רגע האמת, ובמקום לשתות – נבעט בדלי. אני רוצה לקוות שהשבוע זה יהיה שונה עבורנו, ואולי – כן, אולי – נעלה על המסלול הנכון בדרך לחלק העליון של הטבלה.

אגב, ניצחון שלנו ותוצאה טובה עבורנו (תיקו) במפגש בין בית"ר תל אביב לניר רמת השרון, יחד עם תיקו בין סכנין לאום אל-פחם – יכול להחזיר אותנו לחיים ולצמצם את הפער משמעותית. ליגה לאומית, להזכירכם. הכל תלוי ברגליים שלנו, וזה מה שהכי מדאיג אותי.

אני מתקשה להבין מדוע לא נותנים הזדמנות לכוכב של נבחרת הנוער בר נאוי להשתלב מקצועית בקבוצה הבוגרת ומעניקים לו דקות משחק לפני חלק מהשחקנים שזוכים לאמון המאמן.
אני שם בצד את ההערכה שיש לי לילד הזה מבחינה מנטאלית ומתייחס נטו מקצועית. הצעיר הזה אמור להתפוצץ מתישהו על הדשא, והוא ניכר ביכולת נפלאה, במהירות, בנחישות ובבעיטה מצוינת לשער, אז למה לא לתת לו את המנדט כשהוא גדל וצמח במועדון ולהעדיף שחקנים שבסוף העונה אולי כבר לא יספרו אותנו? נכון, נתנו לו לשחק דקות בודדות בשני מפגשים, אבל זה היה כשהיינו בפיגור – ולא בדקות כאלה זורקים שחקן למגרש. תנו בו אמון. חזקו אותו, ואני בטוח שתרוויחו אותו גם לבוגרים וגם לנוער.

אני מקווה שלא יפגעו בו עכשיו בגלל הסופרלטיבים, אבל אני זוכר את רפי כהן, השוער שהגיע אלינו בגיל 16 וחצי ואברהם גרנט נתן בו אמון מלא גם אחרי שחיררו את הרשת שלו במשחק עם שלושה משחקים. האמון הזה חזר אל גרנט בגדול, כשמאז אותו מחזור ובמשך תקופה ארוכה רפי שמר על שער נעול והציג יכולת וירטואוזית.
נאוי הוא לא שוער, והנזק שהוא יכול לגרום הוא מינורי לעומת התועלת שהוא אמור להביא למועדון, והסיכון מול הסיכוי הוא נמוך ובטל בשישים.

כתבות נוספות

0
משה כהן   

סיפורו של אלוף

  "היעד שלי הוא לייצג את ישראל באולימפיאדה", אומר נועם ברקוביץ', בן ה־11.5 מגבעתיים, שזכה באליפות איגוד ההתעמלות של ישראל...

ספורט17 במרץ 2020    דקה אחת
0
זאב קם   

פריסטרי? היסטרי!

יוםרביעי בשבוע שעבר היה אמור להיות יום חג עבור הספורט בישראל. אוהדי מכבי תל אביב כדורסל התמרקו לקראת נחיתתה של...

ספורט17 במרץ 2020    4 דקות

כתיבת תגובה