חברים, זה לא נראה טוב, ושאף אחד לא ינסה להגיד לי אחרת. זה לא נראה טוב על הדשא, זה לא נשמע טוב בחילופי ההאשמות הפנימיות בדירקטוריון של הקבוצה, וכולם יחד צריכים, ואפילו חייבים, להתאפס על עצמם כדי להחזיר את השקט למועדון. שקט שהוא כל כך מייחל לו במשך שנים ארוכות.
כל ההתנצחויות ברשתות החברתיות לא מועילות ולא מוסיפות דבר, ושמו של המועדון נפגע. במצב הזה השחקנים מאבדים מהשקט, המאמן לא מרגיש הכי בטוח, הכל נראה כמו בתוך סערה ובלגן גדול.
אכן, גם אני לא מרוצה ממה שראיתי מול סכנין. אנחנו חוזרים פעם אחר פעם להגדרה של הקבוצה המשקמת של הליגה. לתת לסכנין לתקוף אותנו ללא הפסקה, כשרק יום גדול של ברק לוי משאיר אותנו בתמונה – זה אומר שמשהו לקוי בשחקנים שעל הדשא.

אני לא מבין איך שחקן הגנה שמקבל צהוב על כניסה ברוטלית מיותרת על הקו ממש, מרשה לעצמו לקבל צהוב שני מיותר, ואיתו אדום שמפקיר את הקבוצה עם עשרה שחקנים. אני לא יודע מה חשב המאמן, שלא מיהר לבצע שינוי ולהכניס לעמדת המגן הימני את בן לוי מבלי לאבד שחקן על המגרש.
אנחנו במקום העשירי, מה שאומר שזלגנו לתחתית הטבלה. ובסגל הנוכחי נתקשה להתמודד עם היריבות שלנו. אני זוכר את אותם שבועיים שבהם היינו בצמרת. הרשיתי לעצמי לפזול בעקיצה לעבר היריבה העירונית, שבינתיים ביססה את מקומה בראשות הטבלה עם פער מטורף של 16 נקודות מעלינו.
אז נכון, הליגה עוד ארוכה ואנחנו רק במחזור ה-11, אבל במצב הנוכחי אנחנו רחוקים מרחק שנות אור ממכבי פתח תקוה שמרסקת את הליגה עם סגל צעיר ויומרני והמון שחקני בית.
אגב, אצלנו ראיתי ברוב דקות המשחק רק את מתן גושה ורם לוי כשחקני בית. אז לאיפה נעלמו כל ההצהרות בתחילת העונה? למה לא לתת קרדיט לשחקני הבית שלנו?
כולם צריכים להבין שבלי קבוצה בוגרת טובה שתחזיר את הקהל למגרשים, יהיה לנו קשה לייצב מחלקת נוער איכותית, ולא משנה מה המאמצים שישקיעו מנהלי המועדון ובעלי הבית שהם האוהדים.
שחקנים צעירים מחפשים מודל לחיקוי, ובעיקר מנסים לכוון לאלו המקצוענים שביניהם. המטרה היא לשחק בבוגרים בסופו של יום. היריבה העירונית שלי היא הדוגמה לכך, ואני כותב את זה בכאב גדול.
אז שוב יספרו לי על טוברוק ואולי על עוד קבוצה בארץ שאין לה קבוצת בוגרים, אבל פתח תקוה ועוד הפועל זו אופרה אחרת לגמרי, וכדאי שמישהו שמבין בעניין ייקח את המושכות לידיים ומהר.
אני מסכים שזו בעיה תקציבית, אז אולי כדאי לחשוב על שותפות? ואני לא קובע מסמרות או מציע הצעות מרושעות. אני מביט לעתיד ורוצה לראות קבוצה בריאה.
אני חוזר לליגה ולמשחק בשישי הקרוב מול הפועל רמת גן. אחרי נבואת הזעם אני יכול לקרוא לאוהדים לשוב ליציע ולתת אמון במערכת כדי לחזק את השחקנים ולדחוף אותם בכל הכוח לניצחון במשחק הכל כך גורלי ומשמעותי הזה.

ניצחון ימנע סחף של כישלונות וייתן לכולם זמן למחשבה. במיוחד נכונים הדברים כשקבוצות מעלינו מתמודדות בינן לבין עצמן כך שהפער אחרי ניצחון שלנו יכול להצטמצם ולהחזיר אותנו לחלק העליון של הטבלה.
כדי לזכות בשלוש הנקודות חייבים קבוצה שאפתנית יותר, יומרנית יותר, תוססת יותר ודורסת את היריבה כבר משריקת הפתיחה. אנחנו רוצים בשישי הקרוב שהשחקנים האלה שנשלחים אל כר הדשא יהיו כאלה שבאמת עובדים באימונים ולא סתם מעבירים את הזמן. שום תוצאה חוץ מניצחון לא תוכל לעבור בשקט, ולא מן הנמנע שינואר הקרוב יהיה זמן מעבר ללא מעט משחקני הקבוצה. עם זאת, לפחות בינתיים בכל זאת חייבים להיות אופטימיים ולהאמין, והרי כבר נאמר: מי שמאמין לא מפחד.