בליגת הכדורגל שלנו מסתובבת קבוצה שמתפקעת מצחוק בימים אלו. מדובר בקבוצה שהגיעה רק לפני שנתיים לשוקת שבורה ולחידלון כלכלי משתק. ובכל זאת, אותה קבוצה חזרה להתהלך בינינו, כאילו שלא קרה דבר.
לקבוצה הזו קוראים הפועל תל אביב, והיא צוחקת עלינו כבר הרבה זמן. בשבוע שעבר ראינו עיסוק מוגבר בעיתונות הספורט סביב הדוח שהגיש המפרק של הפועל תל אביב (בגלגולה הקודם). כל מי שראה את הדוח, חשכו עיניו. בתקשורת הקדישו לנושא טורים על גבי טורים, ואף עסקו בנפרד בכל פרק של הדוח. אפשר לראות שם איך בכל תחנה בדרך מצבה של הפועל תל אביב הולך ומתדרדר.
בהמשך גם ראינו עיסוק מוגבר בתגובות של כל אחד מהבעלים הקודמים של הקבוצה. כמובן שכל אחד מהם דאג להלל את עצמו וטען שבתקופתו הקבוצה דווקא הצליחה לשמור את הראש מעל המים. ישנו רק גורם אחד שכלל לא נשאל על כל המהומה הזו – הפועל תל אביב עצמה. היא הרי זכתה בחיים חדשים הודות לאותו הליך פירוק. היא בוודאי לא סבלה ממנו. בסך הכל מה רע לה בחיים? היא אגרה חובות של עשרות מיליונים, המשיכה והמשיכה בלי לעצור, ולבסוף, כשכבר לא ניתן היה להמשיך יותר, היא הלכה לקייטנה שנקראת הליך הפירוק, וספגה שם עונש מגוחך של הפחתת תשע נקודות. כל כך מצחיק היה אותו עונש, עד שהקבוצה כמעט הצליחה לשרוד בליגת העל באותה עונה, ורק במחזור האחרון ירדה לליגה השנייה.
מהר מאוד הגיע בעלים חדש וזכה לקבל קבוצה מהניילונים, נקייה מחובות, וחיש קל העלה אותה בחזרה לליגת העל. כאילו ששום דבר לא קרה. זו כמובן לא הקבוצה הראשונה שנהנית מהזרוע העדינה של המערכת. מכבי נתניה, בעקבות הליך פירוק שעברה, התחילה בזמנו את העונה שלה בליגה הלאומית עם מינוס תשע נקודות, וסיימה אותה כשהיא עולה מהמקום הראשון לליגת העל.
הפועל פתח תקוה הגדילה ועברה פעמיים הליך של פירוק, כאילו שמדובר בקורס נהיגה מונעת, שנדרשים לעבור אחת לכמה שנים כדי לרענן את הידע התחברותי שלך. זה מצב הזוי. וזה יכול לקרות רק במקום חובבני וחסר רצינות כמו ליגת הכדורגל שלנו.
נחזור להפועל תל אביב. היא, כאמור, צוחקת עלינו מבוקר עד ערב. אבל הבעיה נמצאת במקום אחר לחלוטין – ההתאחדות לכדורגל, שבוודאי קיבלה את דוח המפרק, תמשיך לא לעשות דבר וחצי דבר. עולם כמנהגו ימשיך לנהוג. הרי לא מדובר במקרה הראשון שבו מפקידים בבקרה התקציבית בטוחה שבהמשך מתברר שהיא שווה כקליפת השום. מי שמאשר את אותן בטוחות שמגישים בעלי הקבוצות לא נותן על כך את הדין. אתם יודעים מה? אל תפטרו ואל תדיחו אף אחד בבקרה התקציבית. אבל לפחות תשנו את הכללים ותתנו תחושה שאתם עושים משהו, ולו הקטן ביותר, כדי למנוע מקרים כאלו בעתיד.
הכלל הבסיסי צריך להיות ברור – קבוצה שהולכת לפירוק, המשמעות תהיה פירוק מלא. לא הפחתה מגוחכת של כמה נקודות, שמאפשרת לה ישר לחזור לעניינים. למה שקבוצות יתנהלו באיזון כלכלי כשהן יודעות שבסוף הדרך מחכה להן הליך מגוחך וחסר שיניים? קבוצה רוצה להתפרק? אין בעיה. הפסקת פעילות. אם היא תרצה להתחיל מחדש, בסיום הליך הפירוק, זה יהיה אפשרי. אבל זה יקרה מאפס – מהליגה הנמוכה ביותר, ליגה ג'. עניין נוסף, שגם לגביו לא הוסקה שום מסקנה, נוגע לבדיקה מינימלית שצריך לבצע סביב רכישה של קבוצת כדורגל. מי הגורם שבודק בעלים חדש שנכנס לקבוצה? לפי דוח המפרק, עושרו של כבירי, שרכש את הפועל תל אביב מחיים רמון, הסתכם באוסף פסלים. זו הייתה הבטוחה שנרשמה בפני בקרת התקציבים. זה נשמע לכם הגיוני? האם זה סביר שאף אחד לא בודק או שואל?
ההתאחדות לכדורגל היא רק צד אחד של החידלון. איפה הייתה עיתונות הספורט בזמן אמת? הרי אף אחד לא שאל מי זה כבירי ומהן יכולותיו הכלכליות. כך גם היה כשמשה חוגג רכש את בית"ר ירושלים. איש לא בדק או שאל מה יש באמתחתו. שום בדיקה לא בוצעה. הרצון לראות קבוצות מפוארות, כמו בית"ר ירושלים והפועל תל אביב, ממשיכות לשחק בליגה שלנו – הוא מובן וטבעי. אבל הוא לא יכול לבוא על חשבון בסיס כלכלי מינימלי, ובעיקר ללא תהליך סביר של בדיקה וכשירות להחזיק קבוצה בסדר גודל כזה.

תודה ליונתן מודריק על הסיוע * לתגובות והצעות: lomez4@gmail.com