אז מי עומד מעל מי? הקבוצה מעל השחקן או השחקן מעל הקבוצה? הדיון הסוער התחיל אחרי שיוסי בניון נטש את הקבוצה ונסע הביתה, לפני המשחק נגד אשדוד, כשמאמנו אלישע לוי הודיע לו שהוא לא פותח בהרכב.
בניון, אחד השחקנים הגדולים של הכדורגל הישראלי, לא סבל אף פעם מעודף אינטליגנציה. מי שעוקב אחרי הטור שלי יודע שלא התפלאתי לשמוע על מה שהוא עשה.
אינטליגנציה היא לא  חוכמה וגם לא כישרון. בעצם מה זו אינטליגנציה? הפעם נתליתי באילנות גבוהים, ואני מביא הגדרה של אריסטו, הפילוסוף הגדול, למילה אינטליגנציה – היכולת של האינדיבידואל לפתור בעיות שקשורות לקיום.
בחרתי בהגדרה הזאת, מתוך שלוש ההגדרות נוספות, כי יוסי בניון לא היה מספיק אינטליגנטי להבין שכשהוא פותח חזית מול אבי לוזון, הוא מסכן את הקיום הספורטיבי שלו.
בעבר זה הצליח לו. קשה לשכוח את התקרית מלפני עשרים שנה, כשיוסי שיחק במכבי חיפה ואלי כהן "השריף" היה המאמן. במשחק גביע נגד הפועל חיפה, המאמן החליט להחליף את בניון, אבל יוסי סירב לצאת וגרם למהומה מתוקשרת. הבוס  יעקב שחר ויתר לו, ובסוף המאמן נאלץ להתפטר.
במהלך הזמן הבאתי הרבה דוגמאות שבהן בניון הרשה לעצמו התנהגות לא מקצועית, עם הרבה מאמנים, ותמיד, איכשהו, הוא יצא מזה בשלום.
ההתנהלות של בניון הפסיקה לעניין אותי מזמן, די מהר קלטתי שהוא רחוק מהתדמית שהוא אימץ, של "ילד טוב ירושלים". הזכרתי את התקרית רק מפני שהיא מעוררת את הנושא העקרוני של מעמד השחקן מול הקבוצה, ומי עומד מעל למי.
שמעתי הרבה פרשנים, ורק אחד אמר, בקול רפה, שבמקרה הזה שחקן ברמה של בניון עומד מעל קבוצה ברמה של מכבי פתח תקוה. אין ספק שמדובר בשאלה עקרונית.
אני רוצה להיות מקורי ולהגיד שזה דווקא תלוי בעניין. אני שואל: האם מראדונה לא עמד מעל נבחרת ארגנטינה? ואם תהיה תקרית בין מאמן ברצלונה וליאו מסי, עם מי ילכו הבוסים של הקבוצה? או הקהל של בארסה? מי זאת ברצלונה בלי מסי?
אבל בניגוד לבניון, למסי יש אינטליגנציה גבוהה, והוא אף פעם לא ישתין מהמקפצה, ואף פעם לא ייצא בגלוי נגד המאמן. היו בעבר מאמנים שניסו לחנך את מסי, והוא ידע לשים אותם במקומם, בשקט ובדיסקרטיות.
נזכרתי בסיפור מהתקופה שלי בהכח. היה לנו מאמן קצת עצלן. זה התבטא בסוג האימונים שהוא העביר. ניסיתי לרמוז לו שזה פוגע ביכולת של הקבוצה, אבל הוא לא קלט. בשלב מסוים התחלתי להגיע שעה לפני האימון, עשיתי, לבדי, אימון כושר טוב, המשכתי עוד שעה עם הקבוצה, ופרשתי, כי הייתי חייב להגיע לקורס חשוב באוניברסיטה.
מישהו כנראה לחש על אוזנו של המאמן שאני פוגע בסמכותו, ויום אחד הוא תפס אותי ואמר: אני לא מרשה לך להתאמן יותר לבד, ואין לך אישור לעזוב היום את האימון. הופתעתי, וקצת התחבטתי עם עצמי. לקחתי את הדברים שלי ועזבתי את המגרש. בדרך החוצה המאמן אמר לי: אם אתה הולך, אל תבוא מחר לאימון!
בחנייה פגש אותי יוסקאי, הבוס המיתולוגי של הכח. כנראה שהפרצוף שלי סיפר שמשהו לא בסדר, אז הוא נכנס לאוטו שלי ושאל מה קורה. הייתי בסערת נפש וסיפרתי לו מה המאמן אמר לי בדרכי החוצה. הוא חשב קצת ואמר לי להגיע מחר לאימון. "אני אדאג שהכל יהיה בסדר", הוא אמר. והוא אכן טיפל בעניין.
סיפרו לי שהתפתח ויכוח קולני, ושהמאמן אמר לו שאם מחר הוא, יוסקאי, ירשה לי להתאמן, שיחפש מחר גם מאמן חדש. ואז יוסקאי ענה לו, במשפט שנכנס לפולקלור של הקבוצה: למה מחר? אתה יכול ללכת כבר עכשיו! בסוף שנינו נשארנו. בתקרית הזאת חסרה אינטליגנציה, גם למאמן וגם לי. הייתי צריך להבין שבלי להתכוון פגעתי בסמכות שלו, ושאני לא עומד מעל הקבוצה.
לפעמים השחקן הוא לא מעל הקבוצה, אבל הוא שובר שוויון. כזה היה נואקמה בהפועל באר שבע. לבאר שבע הכל הולך עקום השנה.
הם סיימו בתיקו את שלושת המשחקים האחרונים, והתקשורת מנסה לשכנע אותם  שהם במשבר.
האמת שיש להם מה ששלמה שרף אמר פעם: גם מזל רע וגם Bad luck – כדורים שפגעו בקורה, שוערים שתפסו נגדם יום גדול, החמצות איומות. ומצד שני, מכבי תל אביב בורחת בצמרת. מעבר לזה, העזיבה של נואקמה היא הסיבה הראשית לנסיגה של באר שבע. הוא היה הכוח האמיתי מאחורי שלוש האליפויות, והעזיבה שלו השאירה חלל שבבאר שבע מתקשים למלא.