| אלון חכמון |
"ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם את הלב", שר אריק איינשטיין עליו השלום, ואין משפט נכון וחזק מזה לפתוח את הטור שלי השבוע.
זהו טור על מועדון שהולך ומתמסמס, על אהבה שנעוצה כמו סכין בלב, על שחקני פח ולא יותר, על מאמן פחדן וחסר יכולת תמרון בזמן המשחק, ועל עיוורון מוחלט בהצגת הקבוצה על המגרש. מספיק לכם?
איך ייתכן שאני, עם חברים בהנהלה ואוהדים מהשורה, יושבים ביציע, ושנייה אחרי ההחמצה המשוועת והרשלנית של גל לוי כבר מבינים את הסצנריו שעומד לחזור פעם נוספת, את המהלכים שעתידים להתרחש ואפילו את התוצאה הסופית.
קראנו את המפה הרבה יותר טוב מכל העסקנים על הדשא. כן כן עסקנים. כי שחקנים הם לא. להוציא שניים – שוב פעם הקפטן רם לוי, שנותן את הנשמה, והחלוץ אמאדו, שבמקום לשחק בחוד נאלץ לחלץ כדורים בהגנה, להוביל את הקישור וגם להעמיד שחקנים אחרים במצב של אחד על אחד לפחות פעמיים במשחק. זהו. שני צדיקים בסדום.
פעם השתמשו בתיאוריה שלפיה כששחקן התקפה מגיע למצבים זה כבר חיובי, שהרי אחרי החמצה אחת או שתיים הוא יתחיל להבקיע. לא נעים להגיד, אבל ספרתי לגל לוי ים של החמצות. אני לא יודע כמה שערים יש לו, אחד או שניים, וזה הספק דל ביותר למי שמקבל את חולצת ההרכב.
אני לא נגד לוי, אבל מה לעשות ששחקן נמדד בתוצאות? לא ברור לי מדוע המאמן נשאר מקובע בעמדתו ומבצע חילופים סטנדרטיים ובאנליים, כשמהיציע זה נראה כאילו הוא סוגר חשבונות.
המפרק עו"ד יצחק אונגר לא יפטר מאמן, כי הוא לא מתכוון להתעסק עם תשלום פיצויים. אם דגו לא ילך לבד, אזי מובטח לו אשראי על הקווים עד למכירת הקבוצה.
הנה חזרנו לעניין המכירה. היא תלויה בעיקר במפרק שאמור לפרסם מכרז עד לינואר הקרוב. במצב הנוכחי של הקבוצה לא נדמה לי שיהיו כאלה שיגישו הצעות אופרטיביות.
כשבוחשים עמוק בצלחת, מגלים שאין למפרק בעצם מה להציע לרוכש פוטנציאלי. למועדון אין מגרשים, אין נכסי נדל"ן, הנכס האנושי-מקצועי, קרי שחקנים, הוא דל ונמדד ממש במשורה, כך שלהשקיע סכום של מיליון וחצי עד שני מיליון שקל יהיה מוכן לשים רק מי שמחזיק בשני פרמטרים ברורים: האחד, הוא בעל יכולת כלכלית איתנה, והשני – הוא באמת אוהב את המועדון הזה. האמת, אני לא בטוח שיש מרכיב מנצח כזה, ומי שייאבקו ביניהם על הרכישה.
אני קופץ חזרה למשחק נגד סקציה נס ציונה ופשוט מרגיש מושפל ומבוזה. משחק של 95 דקות – ואני לא יודע אם היו שלוש בעיטות לשער היריבה. כן, שלטנו במרכז, אבל מרבית הדקות שיחקנו אחורה כאילו שאנחנו מובילים 0-4, או לחילופין מפחדים מהיריבה שנמצאת גבוה בצמרת.
ביום שני הקרוב אנחנו יוצאים למשחק חוץ קשה מאוד מול עפולה. אני רוצה לקוות שמישהו ייקח אחריות ויעשה מהלכים שיובילו את הקבוצה לחישוב מסלול מחדש.
אם נמשיך לאבד נקודות, הדרך לליגה א' קרובה מתמיד. ורק בגלל זה אני מחפש שטח קטן, שיהיה אם חלילה נזדקק לטמון את ראשנו בחול ולהיעלם.
לגבי היריבה העירונית. האמת, לא בא להרחיב עליה את הדיבור אחרי הסיוטים שאנחנו עוברים בבית שלנו.
שיהיו בריאים.