שובה של הפועל תל אביב לליגת העל עורר בצדק תקווה וציפייה מהקבוצה עתירת התארים וההישגים. רבים התגעגעו לראות את תרומתה החשובה של הפועל תל אביב לליגת העל, בעיקר בגלל הצבע שהיא תורמת לליגה בעזרת  קהל אוהדיה הגדול והנאמן.
והנה מסתבר שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. פיטוריו של המאמן קובי רפואה השבוע מוכיחים לנו שהפועל תל אביב של ימים אלה רחוקה מהפועל של ימיה היפים.
הדרך שבה הוחלט להפסיק את עבודתו של המאמן קובי רפואה – מאמן לויאלי ברמ"ח איבריו לקבוצות שאותן הוא מאמן, מי שיצק סגנון משחק ויסודות בריאים למסד הקבוצה – מוכיחה שמקצועיות לשמה אינה הצד החזק של הפועל תל אביב, מה שעשוי לעורר בקרב אוהדיה הרבים של הקבוצה געגועים לאלי טביב, שאף שלא היה אהוד בקבוצה דאג לנהל אותה במקצועיות להצלחות, ואפילו בימים הרחוקים כשהניהול של הפועל תל אביב היה מ"בית ברנר" של מרכז הפועל. כשעסקנים פוליטיים היו הפטרונים של הקבוצה, והאבא המנוח של הפטרונים היום – האחים ניסנוב – ניהל את הקבוצה, הניהול היה הרבה יותר מקצועי ואנושי.
אין חולק על כך שהנהלה יכולה להחליט שהמאמן לא עומד בציפיות שלה, שההישגים והיכולות אינם עולים בקנה אחד עם הציפיות שלה, אבל בהפועל תל אביב זה היה שונה. זה זמן מה שבהנהלת המועדון האדום מגלים חוסר סבלנות וסובלנות ובעיקר קוצר רוח כלפי קובי רפואה, כמו חיכו לו בפינה. למביט מהצד, זה נראה שחיפשו תירוץ כדי לסיים את עבודתו כבר לאחר מספר מועט של מחזורי ליגה.
הקבוצה גילתה אומנם יכולת טובה, אך היא לא באה לידי ביטוי בנקודות. כמובן שעל הבסיס הזה הנהלת הקבוצה יכולה להצדיק את פיטוריו של רפואה, אבל לא בדרך המכוערת שבה זה נעשה. אפשר, והיה רצוי, שזה ייעשה אחרת. לא כך מתייחסים למאמן שרק לפני כשישה חודשים העלה את הפועל לליגת העל. טיפה יותר כבוד וטקט נדרשו פה.

שגרה זה טוב

סוף-סוף חוזרים למשחקי הליגה, לשגרת המשחקים שחסרה לנו מאוד בשלושת השבועות האחרונים. למען האמת, ההפסקות האלה ברצף המשחקים לאחר עשרה מחזורי ליגה הן אילוץ שלא תורם למשחקי הליגה, אף שיש קבוצות שניצלו את הפגרה המאולצת הזו להיערכות מחודשת ולהתחדשות, כמו מכבי חיפה ובית"ר ירושלים למשל, אבל בסך הכל זה קוטע את המתח ואת העניין שהליגה מספקת לנו.
עכשיו רק נותר לצפות ולייחל שהחזרה למשחקי הליגה בכוחות מחודשים תביא פריחה מחודשת ושגשוג במגרשים, שיהוו המשך למפנה ולשינויים המרעננים שראינו בנבחרת הלאומית שלנו.