טורים אישיים

הורות | פסקול ביקורתי

טורים אישיים28 באפריל 2021    3 דקות
0

ביקורת יכולה לסייע בבנייה ובפיתוח • אך מה קורה כשהדרך שבה אנו עושים זאת משחיתה ופוגעת בילדינו?

הורות | פסקול ביקורתי
צילום: ingimage

נטע בת ה-12 משתפת: "להורים שלי יש כל הזמן מה להעיר לי. איך אני מתלבשת, מה אני אוכלת, מה דעתם על החברות שלי, על הריח בחדר שלי, על הגומייה שלי בשיער – הכל לא טוב להם".
ביקורת יכולה לסייע בבנייה ופיתוח – מה שאנו קוראים לו ביקורת בונה – ויכולה גם להשחית ולנפץ את הצד השני. לכן עלינו ללמוד איך להעביר ביקורת בדרך הנכונה.
יש הורים/ מעבידים/ בני זוג, שחושבים שפסקול ביקורתי יניע את האחרים לשינוי. הם מאמינים שהביקורת הכרחית על מנת לשפר ולתת חיזוק. אם נדבר על חיזוקים, נזכיר את התפיסה הפילוסופית של הפסיכולוג פרדריק סקינר, שטענה כי השימוש בחיזוקים הוא מתאים, מאחר שהאדם מונע על ידי הצורך להגביר הנאות ולהקטין כאב. כך, התנהגות מסוימת תוביל להשגת מטרה מסוימת, או במילים אחרות – אם תוצאה רצויה באה בעקבות תגובה מסוימת, אזי תגובה זו תחוזק.
כאשר הפסקול בבית הוא ביקורתי במינון גבוה, נוצרת אווירה שאינה מאפשרת צמיחה וחיזוק הדימוי העצמי. הביקורת אף יכולה לשלול את זכות קיום המחשבה של הצד האחר. אין מקום לצד השני, כי הוא טועה ועליו לחזור לדרך היחידה שהיא נכונה.
ביקורת כזו לרוב משיגה את התוצאה ההפוכה – ולו רק משום שהיא גורמת לזה ששומע אותה לרצות לעשות דווקא. הפסקול הביקורתי עלול להעביר לילד מסר – "אתה לא טוב, אתה לא רצוי, צריך לתקן אותך". התגובה האפשרית היחידה לביקורת כזו היא התקפה והתנגדות, על מנת להרגיש טוב יותר.

הכל תלוי בסגנון
האם יש דרך חיובית ומצמיחה לביקורת? בוודאי! נקודת המוצא היא כיבוד האדם השני. אין זו אשמת ילדינו שהם אינם יודעים הכל. אנו פה לכוון ולתווך. כולנו יודעים שלאנשים אחרים יש דעות אחרות משלנו, אך לרוב קשה לנו לקבל את זה ברמה הרגשית. לעתים אנו חושבים שהדרך שבה אנו מתבוננים בעולם היא הדרך היחידה הנכונה, ושצורת החשיבה וההתנהגות של האחר, כאשר היא מנוגדת לשלנו – בהכרח שגויה.
ילדים זקוקים לגבולות ורוצים שיכוונו אותם, אולם הביקורת אינה עונש, ולכן כדאי שתאמר בטון שאינו כועס, בצורה אסרטיבית ומכבדת.
ביקורת בונה מתאפיינת בזמן מתאים ובסגנון מתאים. יש לשים לב גם שאנחנו לא "מנדנדים" ומבקרים במשך חלק ניכר מהיום. הדבר החשוב ביותר בביקורת הוא בחירת המילים. כדאי לומר: אני (מרגיש, מצפה ש…), לתאר התנהגות לא רצויה ולבקש תיקון (אני מצפה שתיקח את הצלחת לכיור). כאשר אנחנו מתחילים את המשפט במילה חיובית (אני מעריך שניסית ל…), הצד השני פתוח יותר לקבלה, לא נסגר.
כאשר ביקורת מגיעה בצורה של האשמות, התגובה לרוב תהיה הכחשה וביקורת נגדית כהתגוננות. כדאי לדבר בטון ניטרלי, קצר ולעניין. לא לפתוח "רשימת מכולת" של כל הדברים שהילד עושה שלא כמצופה.
השתמשו במשפטים ספציפיים ("אני לא מוכנה שיקללו בבית").
חפשו את דעתו של הילד, גם אם אינכם מסכימים. כפי שציינתי, לאנשים יש את האמת שלהם – אז מה האמת של הילד? ("מה דעתך על מה שאמרתי?").
תחשבו: איזו אוירה אתם רוצים שתהיה בבית שלכם? מהו הפסקול שתרצו שהילדים שלכם ייקחו לחיים?

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

גרפולוגיה | התאמה תעסוקתית למתלבטים

אני נשאלת לא פעם: "איך ניתן דרך אבחון גרפולוגי להמליץ על תחום לימודים/תעסוקה המדויק עבורי?" אבחון גרפולוגי או ניתוח כתב...

טורים אישיים28 באפריל 2021    2 דקות
0

איך מדברים עם ילדים על השואה?

מדי שנה בשנה, בהתקרב ימי הזיכרון, עולות שאלות, תהיות ודילמות באשר להסברת נושאים אלה לקטנים. לדעתי, כדאי לתווך לילדים מצבים...

טורים אישיים13 באפריל 2021    4 דקות

כתיבת תגובה