טורים אישיים

טור אישי: איך זה להיות הורים לבוגרים בתקופת הקורונה?

טורים אישיים21 בינואר 2021    3 דקות
0

הם לא בקבוצת סיכון כך שלא חייבים לחסן אותם במהירות, חלקם עובדים מהבית ולא נפגשים עם חברים, אז מה הפלא שהם סובלים ממגפת הבדידות

טור אישי: איך זה להיות הורים לבוגרים בתקופת הקורונה?
צילום אילוסטרציה: אינגאימג'

ענת מחלב

הם לא בקבוצת סיכון כך שלא חייבים לחסן אותם במהירות. הם לא הורים שאבדו את מקום עבודתם, אז לא עושים עליהם כתבות בטלוויזיה. הם גם לא סבא או סבתא בודדים שצריך להכין להם משלוח מתוק ולהניח ליד הדלת. סגר מספר שלוש, וקולם של המבוגרים הצעירים לא נשמע.

חלקם עובדים מהבית או ממשיכים ללכת לעבודה בחוץ. בעבודה שלהם לא כל כך שומרים על התקנות אז הם משתדלים לא ללכת לבקר את ההורים שלהם. הם לא יכולים להיפגש עם החברים שלהם כי אסור.

ביפנית קוראים לזה "היקיקימורי", בתרגום לעברית זאת מגפת הבדידות. לישראל המושג הזה טרם הגיע, אבל הסגר והקורונה הצליחו לייבא את ההגדרה מארץ השמש העולה. במציאות הרגילה שלנו היינו בטוחים שהיא לעולם לא תגיע אלינו, הרי אנחנו סחבקים ישראלים, אנחנו מחוץ לתחום, אנחנו לא משאירים אף אדם בודד במחיצתנו. אבל הקורונה שינתה את כללי המשחק והיקיקימורי מתחילה להכות שורשים גם אצלנו.

הם מסתובבים באופן וירטואלי באפליקציות ההיכרויות שפרחו בשנה האחרונה, שם לפעמים הם זוכים לאיזו שיחה או שתיים, או במקרה הטוב איזו פגישת זום.

עד לפני שנה הם היו הקהל של בתי הקפה, הברים, המסיבות, הטיסות לחול והמועדונים. עכשיו הם לא מצליחים לשלם את שכר הדירה אז הם חוזרים אל ההורים שלהם. לא פשוט לחזור להורים למי שרגיל כבר לגור לבד, ההורים גם הם לחוצים עם בעיותיהם שלהם ומרגישים תסכול שכן הילד הזה, או הילדה הזאת, במקום לקחת את המושכות, חוזר/ת אחורה בזמן.

הם לא נוהגים לשתף בבעיות שלהם, הם נבלעים אל תוך החדר עם איזה משחק או סדרת טלוויזיה. הייתי אומרת שבמצב הזה הם הופכים להיות שקופים. הפסיכומטרי שלהם לא מעניין כבר אף אחד, גם הציון של המבחן האחרון מתגמד לעומת תשובה שעלולה להיות חיובית לקורונה. אם הם חולים אז בדר"כ הם אסימפטומטיים – צריך להתרחק מהם ולבודד אותם עוד יותר. ואם הם בריאים אז הם בכלל לא מעניינים אף אחד.

למרות שהם כבר גדולים, עדיין כדאי להתעניין איך הם מרגישים, כי החיוך שלא נמחק להם מהפנים הוא לפעמים הדרך שלהם להיות עצובים.

אסור לנו לשכוח שאנחנו – "המבוגרים הלא צעירים" כבר מזמן בחרנו את הבחירות שלנו, בחרנו עם מי להתחתן, הבאנו לעולם ילדים, התקדמנו בעבודה, פוטרנו ממנה או שהתפטרנו, או שבכלל כבר יצאנו לפנסיה. קשה לנו עכשיו, כי החיים שלנו השתנו ואנחנו לא יכולים לצאת מהבית ולפגוש חברים. אולי קשה לנו גם כלכלית, אולי קשה לנו עם ההורים המבוגרים שלנו, הרי יש הרבה סוגים של קושי שהמצב הזה הביא עמו.

אבל אצל המבוגרים הצעירים שלנו זה לגמרי אחרת כי החיים שלהם ממש נעצרו, והם לא נמצאים בגיל המאפשר להם לקחת פסק זמן ולנוח. אז אני ממליצה לשים לב, לשדר אמפתיה, לקוות יחד איתם שהכל יהיה בסדר, להיות אמא או אבא מהם ניתן לשאוב בטחון. להתאפק עם הביקורת עד לאחרי הסגר, לבדוק אולי הם צריכים משהו ומתביישים לבקש. זכרו שאנחנו מבוגרים הרבה יותר מהם וצריכים להיות שם בשבילם, הרי לשם כך אנחנו קיימים.

 

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

הורות | הצצה לעולם הרגש

כשהמורה או הגננת אומרת להורים שלילד יש קשיים רגשיים או שכדאי לקחת אותו לטיפול, זה עלול ליצור קושי ורתיעה אצל...

טורים אישיים13 בספטמבר 2021    4 דקות
0

הורוסקופ | תחזית שבועית למזלות – 17-23.9.21

מאת: סיגל גליה אליהו    טלה התקשורת ביחסים עולה שלב, מעמיקה ויוצרת שינוי תפיסה אצלכם. מרס בבית הזוגיות שלכם מייצר תנועה...

טורים אישיים13 בספטמבר 2021    3 דקות

כתיבת תגובה