אני לא חוקר תרבות, לכן איני יודע להגיד מתי נולד הרעיון שאנו אמורים להיות מאושרים. אני כן יודע שהרבה אנשים מסתבכים בגלל ההשלכות של הרעיון הזה: אם אני לא מאושר, זה סימן שמשהו אצלי לא בסדר. אני גם יודע שיש אנשים שמרוויחים כסף מהניסיון לעזור לאחרים להיות מאושרים, ולא, אני לא יודע אם זה מצליח. אני לא זוכר שאי פעם ראיתי מישהו שחווה אושר הנמשך לפרק זמן ממושך.

לאחרונה הופנתה אליי שאלה בנושא הזה. כלומר, לא בדיוק אליי, אלא אל טוהר, קבוצת הישויות שאני מתקשר. השאלה הייתה בפשטותה "למה אני לא מאושר?", וזו תשובתם:

"אנו נאמר כי אושר הוא אינו רגש, והוא אינו דבר מה שאנו מציעים לשאוף אליו. זה יכול לקרות מדי פעם, המצב הזה, שבו אתה מתעלה מעבר להרגשה האנושית של טוב ורע, וחווה את העונג שבבריאה. אך מצב זה אינו יכול להיות יציב עבורך, כשם שהוא אינו יכול להיות יציב עבור כל בני האדם.

"אתה צריך להיות בתוך החוויה האנושית, להרגיש רגשות שונים, לחוות היבטים שונים של הבריאה – לחוות רגשות כמו צער ופחד וכעס, ולחוות גם צחוק ושמחה ואהבה. זה חלק מהמשחק, חלק מהאופן שבו עולם זה פועל – וככל שתקבל עובדה זו ותיכנע לה, כך תגדיל את האפשרות שתהיה מאושר.

"אתה יכול להיות מסופק, בהחלט, יותר ויותר מעצמך, ככל שתראה את עצמך מנקודת מבט אוהבת יותר, מקבלת יותר. אך האם זה יביא אותך למצב תמידי של אושר? לא בהכרח".

זהו מסר שחשוב להבין ולזכור, שיכול לעזור למי שמנסה להיות מאושר, לחיות טוב יותר בעולמנו.