טורים אישיים

איך מתמודדים עם דחיינות?

טורים אישיים19 בנובמבר 2020    3 דקות
0

כבר, תכף, עוד מעט, מחר - הן רק חלק מהתשובות שהילדים נותנים לנו כשאנחנו מנסים להניע אותם לבצע משימה • כדי לעזור להם, כדאי שנבין מה עומד מאחורי התירוצים

איך מתמודדים עם דחיינות?
צילום: ingimage

"אתה הולך להתרחץ?"
"רק עוד רגע".

"עשית את המשימות בסמארט סקול?"
"נו, למה את מציקה… אעשה בסוף הפרק".

אתם מזכירים, מנדנדים, כועסים ולבסוף צועקים. והם דוחים, מתרצים, מתחמקים, ולפעמים גם לא מבצעים. כולנו רוצים להיות יעילים יותר, להספיק הכל ולנצל כל רגע פנוי. גם הילדים שלנו רוצים להספיק ולסיים את המטלות שלהם, להיות עם חברים, לסיים שיעורים ולסדר את החדר, אבל זה לא תמיד יוצא. הם עייפים, נמרחים ואין להם כוח.
לעתים דחיינות הופכת לפסקול קבוע, שעלול להשפיע לרעה על תפוקה בעבודה או בלימודים, לבזבז את הזמן הפנוי העומד לרשותנו ולהוביל למצוקה נפשית. חשוב לדייק, דחיינות אינה עצלנות. היא מופיעה אצל כולנו, ובעיקר אצל אנשים בעלי לקויות בניהול. לפעמים הדחיין מתקשה לוותר על הסחות הדעת ואינו משלים משימות. יכולת לנהל היא בעצם היכולת לבצע פעולות חשובות, כמו פתרון בעיות, תכנון וארגון. היכולת הזו מתפתחת עם השנים ובמהלך ההבשלה הקוגניטיבית. דחיינות מאפיינת בעיקר אנשים וילדים עם הפרעות קשב, והם נזקקים לסיוע כדי ללמוד כיצד להתנהל ביעילות.
על פי מחקרים, אנשים הנוטים לדחיינות מאופיינים לעתים בפחד מכישלון ובנטייה לפרפקציוניזם. במקום הקושי להתמודד עם התוצאה – הם דוחים. אז נוצר מעגל קסמים: הפחד מוביל ליותר דחיינות, אשר בתורה תוביל לאשמה נוספת, וחוזר חלילה.
דחיינות יכולה לעודד הסתרה ובושה. כאשר אנחנו לא משתפים בקושי בביצוע, אנחנו מרגישים בודדים. הילד שלא הגיש שיעורים בזמן וקיבל שלילי, ההורה שלא שילם דוח בזמן והכפיל את הקנס – הדחיינות מעמידה אותנו מול מראה לא נעימה.

דחיינות: למה היא מתפתחת?
בשלב הראשון כדאי שננסה להבין מהו הגורם לדחיינות:
1. חרדה יכולה לעורר דחיינות. אנו שואפים גבוה וחוששים שלא נצליח, אז מלכתחילה מוותרים.
2. הציפיות של הסביבה מעוררות בנו תחושת התנגדות.
3. קושי לארגן את הזמן כמו שצריך ולסיים משימות.
אם נצליח לעשות סדרי עדיפויות – החרדה או הכעס לא ישלטו בנו.
בשיחה משפחתית, או אחד על אחד – הציפו את הנושא. הרבה פעמים נדמה לנו שהבעיה שלנו חריגה וענקית. כשנדבר עם מישהו אחר, נרגיש פחות לבד ופחות חריגים. שתפו איפה זה פוגש אתכם ובדקו מה הקושי אצל ילדיכם.
אז מה עושים? אפשר לתת דוגמה דרך עולם טיפוס ההרים. כאשר מטפסים על הרים גבוהים, עושים מקטעים ולאחר כל מקטע עוצרים כדי להתרגל לגובה ולנשום ביתר קלות. בדומה לכך, גם אנו בחיים יכולים להתייחס למשימות כאל מקטעים. לאחר שנשלים כל מקטע, נוכל לסמןV ולחוות הצלחה.
תנו לילד תחושה שאתם פה לעודד ולעזור, והציעו לו שיטות ייעול. איך מתייעלים? רושמים. זו רשימה שבה הדברים הדחופים יהיו בראשה, והפחות חשובים – בתחתיתה.
בכל אופן, למדו אותם להתייחס לעצמם בחמלה וקבלה.
הרבה פעמים הקושי הוא ביכולת להתחיל את הפעולה, להניע את עצמנו. אפשר להיעזר ביומן, בטיימר בנייד, בתזכורת משותפת עם חבר או בן משפחה. אנחנו גם יכולים לנסות לשלב בין משימות. כמו כן, כדאי ללמוד לנהל את הזמן – לעבוד עם טבלה יומית, שבועית וחודשית, ולהשתמש בתזכורות מסוגים שונים.
כאשר אנו מבצעים מטלה, אנו חווים "היי". המוח משחרר חומרים נעימים, והם נותנים מוטיבציה למשימה הבאה. סמנו לעצמכם "פרסים ובונוסים" כשתסיימו את המשימות. הצלחה במשימות הקטנות עוזרת לחזק את תחושת המסוגלות, שמחזקת את הביטחון העצמי. בהצלחה.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

הורות | פחד ממחטים: איך מתגברים עליו?

גיא ומיכל, הוריה של שרוני בת ה-11, התקשרו אליי במצוקה, מאחר שבתם התקשתה להירדם בלילה. כאבי בטן, בחילות, סחרחורות ונדודי...

טורים אישיים26 בנובמבר 2020    2 דקות
0

בשביל הרוח: איך אפשר להיות מאושרים?

אני לא חוקר תרבות, לכן איני יודע להגיד מתי נולד הרעיון שאנו אמורים להיות מאושרים. אני כן יודע שהרבה אנשים...

טורים אישיים26 בנובמבר 2020    דקה אחת

כתיבת תגובה