טורים אישיים

שחררו קצת את הרסן

טורים אישיים31 ביולי 2020    4 דקות
0

כהורים אנו רוצים להרגיש נחוצים. זה נובע מיצר קדום והישרדותי, שתורם לתחושת שייכות ולמשמעות. עם זאת, מגיע שלב שבו הילדים זקוקים לנו פחות ופחות, ואז - האם אנו מצליחים לשחרר?

שחררו קצת את הרסן
צילום: אינגאימג'

בטבע אנו רואים תופעות שונות: הגוזלים גדלים בקן מספר שבועות, מחזקים כנפיים ועפים; גורי חתולים צמודים לאם עד גיל חודשיים-שלושה ואז יכולים לצאת לדרך עצמאית; הקנגרו נמצא בכיס אמו עד גיל שמונה חודשים; ואילו הקופים, בדומה לנו, מנהלים חיי משפחה/שבט, וברגע שנולד גור חדש – האם מרחיקה את הגדול ממנה.
הורים רבים מחפשים את השיטה הנכונה שתעזור להם לחנך ולפתח את ילדיהם. אין ספק שמדובר במשימה לא פשוטה. הורות חיובית, משמעה לכבד את הילד ולהתייחס אליו כאל אדם עם רגשות ויכולת לחשוב עצמאית. הדרך שבה אנחנו מחנכים את ילדינו מושפעת בעיקר מהצורה שבה אנחנו גדלנו, מהרקע התרבותי שלנו ומהסביבה שבה אנו גרים כעת. כולנו מסתכלים ומשווים עצמנו להורים שסביבנו. הורות היא מונח דינמי ומשתנה לפי שלבי ההתפתחות של ילדינו.
רוב הילדים רוצים עצמאות גדולה יותר מזו שהם מקבלים. בעצמאות אנו לא מתכוונים לחוסר גבולות וחוסר נוכחות הורית. הכוונה היא לגונן כשצריך, אבל לשחרר כשאפשר. להגדיל ככל הניתן את העצמאות של הילד מבלי לסכן את בריאותו ושלומו. להעביר את האחריות לחייהם אליהם, ולתת להם לטעות את הטעויות שלהם, ליפול ולקום בכוחות עצמם – תוך כדי תמיכה שלנו.
להיות שם, לעזור ולתמוך, אך לא למנוע מראש טעויות ונפילות. זה לא פשוט בכלל.
אנו דואגים ל-well-being (מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית) של ילדינו, ורוצים למנוע מהם סבל. זה טבעי. לעתים נדמה לנו שאם לא נדרבן אותם לעשות דברים – אז הם לא יעשו. ייתכן שאנו צודקים. תקופת החופש היא פרק זמן מצוין לתת בו לילדים לנתב את בחירותיהם, בתוך מסגרת המקובלת עלינו. חשוב שילדינו יכירו ויבינו את ההשלכות למעשיהם – חיוביות או שליליות. הן נועדו ללמד אותם שיעור לחיים ולא רק לפתור נושא נקודתי.
ככל שילדינו גדלים, כך גם היכולות ותחומי העניין שלהם משתנים. גם אנו, כהורים וכאנשים, משתנים כל הזמן. הגמישות שלנו כהורים מגיעה מההבנה שכל ילד זקוק למרחבים. יש הורים שמתנגדים לשינויים, אוחזים בכוח, ומרגישים שהם מפסידים במערכה מול ילדיהם. הורות זה לא עניין של להפסיד או לנצח. ככל שהוא גדל, הילד זקוק פחות ופחות לעזרה (הלבשה, שיעורי בית, פתרון בעיות חברתיות), והצורך עובר לשיח תקשורתי, תוך שאיפה לייצר מרחב אשר בו ילדנו ירגיש נוח להתייעץ ולשתף.
הורים רבים אומרים: "העולם היום יותר מסוכן, ילדים היום לא מצליחים לתקשר עם חברים, ילדים היום פחות קשוחים". ייתכן שכל זה נכון, אבל האם אנו רוצים ילדים שיגדלו בחרדה ובתחושה של חוסר מסוגלות? שריר העצמאות הוא שריר שכדאי לתרגל ולחזק מגיל צעיר, בהתאם ליכולות של הילד. כאשר זה נעשה בשלבים, תהליך ההיפרדות מההורה פחות כואב לשני הצדדים.

מה זה אומר בפועל?
מגיל צעיר, בהתאם לשלבי ההתפתחות, ניתן לראות כיצד אפשר לשחרר.
• בשעה טובה, הפעוט מתחיל ללכת – בעודנו שומרים בעין פקוחה, כדאי לאפשר לו להתרחק ולחזור.
• לתת לו לחקור ולגלות את נושא המזון לבדו, גם אם הארוחה תימשך זמן רב יותר.
• להקשיב לרצונותיו, למשל – לשחק לבד עם חברים או להישאר לישון אצל סבא וסבתא.
• העברת האחריות על תחום הלימודים אל הילד – ואם הוא צריך עזרה לימודית, רצוי להשתדל ולהוציא את התפקיד מידינו.
• לתת לו לנהל את הזירה החברתית, אלא אם שיתף וביקש עזרה (עם זאת, מעורבות הורית – כדאי שתהיה באופן שוטף, על מנת לא להיות מנותקים מחייו).
• לעודד שיתוף במטלות, ללמדו לבשל, לנקות, לקפל כביסה ולעזור לאחים הקטנים.
• בהמשך, גיל ההתבגרות מביא סוגיות מורכבות – שעת חזרה, אחריות לימודית, אחריות מינית, אלכוהול. העבירו את הערכים שלכם, את המסר שאתם סומכים, וגם את הגבולות שלכם – מה מתאים ומה לא – ועודדו תקשורת פתוחה.
לסיכום, היכולת של ההורה לשחרר תלויה בגיל, לצד היכולת הרגשית והקוגניטיבית של ילד.
כל עוד נתנהל בגמישות, ונקדם תקשורת משפחתית – זה יקל עלינו להיות הורים סמכותיים ונוכחים, שמכוונים את ילדם לעצמאות בריאה.

הכותבת היא מיכל נדל, מטפלת בפסיכודרמה וב-CBT, מתמחה בילדים, נוער והדרכות הורים
׀ שאלות, תגובות והארות ניתן לשלוח למייל: Michalnadel@gmail.com

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

לעקוב אחרי הכסף

החיים כמו החיים, לא נשארים סטטיים. לא משנה מה נורית סיפרה לעצמה, ברגע שהילדים בגרו ועזבו את הבית, אותו תירוץ...

טורים אישיים16 בספטמבר 2020    3 דקות
0

בין הפרזה לשקר

יהלי, נערה בת 14.5, מוקפת חברות וחברים. המעמד החברתי שלה מנהל אותה, היא בתחושה שכל יום הוא מלחמה, והיא תעשה...

טורים אישיים16 בספטמבר 2020    4 דקות

כתיבת תגובה