טורים אישיים

ממשיכים בשגרה מדומה

טורים אישיים5 ביולי 2020    3 דקות
0

האם יש דרך להתמודד עם חוסר השליטה שהביאה עלינו הקורונה? ואיך ננהג כהורים במצב החדש שנוצר?

ממשיכים בשגרה מדומה
צילום: ingimage

החגים (שכלל לא הרגשנו) עברו זה מכבר, הסגר נשבר, ובכל יום אנו מרגישים שעשינו עוד צעד לקראת החזרה לשגרה. בתי הספר נפתחים ושוב נסגרים, ובתוך מורה הנבוכים – ההורים מחפשים מנהיג שיאמר להם כיצד עליהם לפעול. כן לחזור לשגרה? לא לחזור? – האם זה בטוח? כיצד לנהוג, ואיך עליי להכין את עצמי ואת ילדיי?
הרשת מוצפת בהוראות הפעלה ל-SO CALLED חזרה לשגרה. אין פה שגרה, כלום לא נראה כמו לפני חצי שנה, ובטח שלא חוזרים לעולם המוכר.
ברגע שהדברים בעולמנו המוכר משתנים ואנו מרגישים שהשליטה נלקחת מידינו, אנו עלולים לחוות תחושת חוסר אונים. זהו גורם הישרדותי קדום שבנוי במערכת ההפעלה שלנו. חוסר ידיעה משמעה סכנה, וזו חוויה בלתי נסבלת.
המעבר להתנהלות בימי קורונה, וכעת המעבר לחיים שונים – מעוררים אצלנו תחושת חוסר ודאות. כשאנחנו שולטים במצבים שונים בחיינו, אנחנו רגועים יותר. אנחנו קובעים מה יהיה, ולכן מרגישים חזקים יותר.
לילדינו יש ניסיון חיים קצר ובשלות רגשית וקוגניטיבית נמוכה משלנו הבוגרים. הם חיים את ה"כאן ועכשיו". מעברים ושינויים יכולים להשפיע עליהם בצורה קיצונית יותר. יש את אלה שמבטאים פחדים חדשים, יש את אלה שרוצים להישאר בבית ולא לחזור למסגרות, ויש את אלה שחוששים בכל פעם שהוריהם יוצאים מהבית.
אצל חלק מהילדים השפעת המעברים תתגלם בהתקפי זעם, רוגז, תסכול וחוסר תקשורת. אצל אחרים נראה חוסר או עודף תיאבון, חוסר או עודף שינה והסתגרות חברתית. ככל שהילד יותר צעיר, כך אנו יכולים להיות יותר מעורבים ולעזור במעברים ובשינויים. אצל המתבגר זה יכול להיות קיצוני יותר או מופנם. המתבגר נפרד רגשית מהוריו ומתנסה מול חבריו. התפקיד שלנו הוא להישאר ברקע, ולהעביר את המסר שאנחנו פה כדי לסייע בתמיכה כשירצה, תוך כדי זיהוי מצבים מסוכנים שאליהם הוא עלול להיקלע.

איך נתמודד עם חוסר הוודאות?
• שיחה. כמו שהתכנסנו בתחילת הקורונה ודיברנו על סדר יום וכללי התנהגות: מסיכות, מפגש עם חברים וכדומה, כך נתכנס שוב ונדבר על איך שהשבוע הקרוב ייראה. הרי מדי יום מגיעים עדכונים והנחיות חדשות. ניתן להחליט ש"מועצת השבט" תתכנס בארוחת הערב ותדבר על מחר – בצורה נעימה ומשתפת את כולם.
• לדבר לפרטי פרטים. לשאול שאלות כמו: מה תרצה מחר בכריך? עם מי תיגש לדבר ראשון? לאיזה מורה אתה מתגעגע? לדבר על תסריטים אפשריים – מה לעשות אם לא נוח עם המסיכה? מה יהיה אם מפצלים את הכיתה ואני לא אהיה עם החברה הטובה? מה אני עלול להרגיש, למי עליי לפנות, ואיך אני יכול להרגיע את עצמי?
• ככל שהילדים צעירים יותר, ניתן ממש לתרגל את החזרה למסגרת.
• לשתף שגם אנו, ההורים, חוששים, ושגם אנחנו התרגלנו לשהייה בבית, לחוקי התקופה, להזמין לשתף ברגשות, בפחדים, לאפשר שיח פתוח.
• להכין הפתעה קטנה. כן, גם למתבגר. פתק נחמד, מדבקה, חטיף אהוב שיחמם את לבם.
• לתרגל עם עצמנו ועם הילדים שוב ושוב את המשפט: "אני לא יודע מה יהיה ואיך זה ייראה, אבל אנחנו ביחד. נעבור את זה, כמו שעברנו דברים שונים ולא פשוטים בעבר".

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

הפלונטר של דוד

"הגעתי אליך דרך מישהו שמכיר מישהו שמכיר מישהו", דוד ניסה להרגיע אותי, אבל הוא השיג בדיוק את ההפך. משפט הפתיחה...

טורים אישיים31 ביולי 2020    6 דקות
0

שחררו קצת את הרסן

בטבע אנו רואים תופעות שונות: הגוזלים גדלים בקן מספר שבועות, מחזקים כנפיים ועפים; גורי חתולים צמודים לאם עד גיל חודשיים-שלושה...

טורים אישיים31 ביולי 2020    4 דקות

כתיבת תגובה