טורים אישיים

עקידת יצחק (חלק ג’)

טורים אישיים29 בינואר 2020    6 דקות
0
עקידת יצחק (חלק ג’)
צילום: ingimage

בהמשך לשבוע שעבר…..

נסיבות חיים לא שגרתיות גרמו לישראל לוותר על הסדרי ראייה לבנו כשהיה בן שנה בלבד. כעשרים שנה אחרי אותה החלטה גורלית שישראל לקח, בנו תבע אותו על נזקים נפשיים כתוצאה מנטישה.
ממסמכי התביעה אפשר היה להתרשם שמצבו הנפשי אכן ירוד, ושהמצוקה של הבחור הצעיר אמיתית. אני נתבקשתי לבדוק אילו אירועים נוספים בחייו של יצחק (איציק) יכלו לגרום להתדרדרותו הנפשית. אחרי מספר ימי חקירה, הבנתי שזה לא יהיה נבון לתחקר את מכריו של איציק, גם לטובתו, כדי לא לגרום לו למצוקה נוספת. החקירה הראשונית הבליטה יתרון אחד, שהחלטתי להשתמש בו.
איציק לא מרבה לצאת מהבית, אלא אם זה לצורכי לימודיו. אם להתרשם מפרופילים שלו ברשתות החברתיות, הרי שהוא פעיל בתדירות גבוהה במחשב. זה מסביר מה הוא עושה בבית זמן רב. החלטתי שזאת תהיה הדרך שלי לתקשר עם איציק ישירות.

חקירה וירטואלית
ביקשתי מאחת החוקרות שלי רשות להשתמש בפרופיל הפייסבוק שלה. ידעתי שהסיכוי שאיציק יענה בכנות לפנייה וירטואלית הוא נמוך, ועוד של אדם שהוא לא מכיר ושלא פגש באופן אישי. לכן החלטתי לא לפנות אליו, אלא לאפשר לו לפנות אליי, או יותר נכון אל הדמות של החוקרת שלי.
דרך הפרופיל שלה, עברתי על כל הפרסומים שאיציק העלה, והתחלתי להגיב לו בשמה. ואף שיתפתי פוסט אחד. אם להתרשם מכמות החברים הדלה של איציק ומכמות הפרסומים שהוא מעלה, היה ברור שהוא ישים לב. למחרת, עשיתי את אותו דבר. ביום השלישי כבר קיבלתי ממנו הודעה פרטית. "אנחנו מכירים?", שאל. "עכשיו כבר כן", הגבתי עם סמיילי קורץ. סיפרתי שהגעתי לעמוד שלו בדרך המקרה בעקבות פוסט מרגש ששיתף, ושנשאבתי לתכנים שהוא מעלה. אני מודה, היה לי יתרון עליו. ידעתי הרבה על חייו, וניתחתי את מצבו הרגשי מספיק טוב כדי לספק לנו מכנה משותף. זה היה בסיס הקשר שלנו.
יכולתי ליצור חיבור ואמפטיה בקלות בדרך שבה הצגתי את עצמי בפניו. אחרי מספר קצר של הודעות, התקשורת הסתיימה, ואני לא לחצתי להמשיך אותה.
בימים שלאחר מכן המשכתי להתייחס לפרסומים שאיציק העלה. כבר היינו חברים בפייסבוק, וזה היה טבעי. כשהוא פנה אליי שוב ושוב בהודעות פרטיות, הבנתי שהוא מסתקרן מהדמות שאליה נכנסתי. הוא שאל שאלות רבות ושמחתי לתת תשובות. בדיוק את המידע שחשבתי שנכון לשתף אותו, ומצדי לא שאלתי כמעט דבר בחזרה, אלא אפשרתי לו להתעניין ולהוביל.

מנשמה אבודה אחת לאחרת
חלפו לפחות שלושה שבועות, שבהם מצאתי את עצמי מתקשר איתו יותר ויותר. עכשיו, אחרי שחשפתי בפני איציק פרטים רבים על חיי הדמות שלי, העזתי לשאול אותו שאלות בחזרה. לאט לאט. אם להודות על האמת, לא רק בשל הזהירות או החקירה, אלא יותר ממקום של אחריות. בתור אחד שרגיל להתעסק בדיני נפשות, לא רציתי לגרום נזק יותר ממה שכבר קיים. פחדתי "להדליק" אצל איציק משהו, שיגרום לו לעשות צעד קיצוני. לכן שקלתי היטב כל מילה שכתבתי לו. הקפדתי לא לבקר אותו או לעקוץ אותו, אלא בעיקר להכיל אותו והרבה. עד כמה שזה נשמע מוזר, הוא לא ניסה "להתחיל" איתי. הוא לא גילה בי עניין זוגי או מיני, אפילו שהדמות שלי הייתה כאישה. הרגשתי שהוא מנסה לעזור לי, ממקום של אחד שעבר תהפוכות רגשיות לא קלות בחייו. האמת, זה הקסים אותי. פשוט נפש טובה וטהורה, רק חבל לי בשבילו שהיא מעורערת קמעה.
אחרי יותר מחודשיים של תקשורת והודעות, העזתי לשאול שאלות נוקבות יותר. אחרי מה שאני סיפרתי לו על "חיי", היה זה לגיטימי לשאול בחזרה. איציק ענה בהרחבה יתרה על כל דבר שהשפיע על החיים שלו. כמובן שהוא דיבר גם על החלק של אבא שלו, אבל זה לא היה רק זה. הוא התלונן על אמא שלו, על אביו ואחיו החורג, על שתי אהבות נכזבות, כאשר אחת מהן כמעט גרמה לו לגמור את עצמו, ועל עוד כל מיני דברים שקרו בעברו. הוא סיפק לי קצוות מידע רבים, שדרכם הגעתי לשמות ולזהויות של אלו שהוא תיאר בפניי.

הגילוי
"תבעתי את אבא שלי", סיפר באחת ההודעות, "אבל כשאני אגמור איתו, אני אתבע גם את האבא החורג שלי ואת אחי". לדבריו, גם הם אחראים למצב שלו. "ומה עם אמא שלך?", שאלתי בעקבות דברים שהוא סיפר לי. "אותה אני לא אתבע, אפילו שמגיע לה", הגיב, "היא היחידה שנשארה איתי כל הדרך, והיא כבר שילמה מחיר כבד מאוד ממילא".
ישראל לא ידע דבר על החקירה עצמה. פחדתי שהוא ישכנע איתי לנתק מגע, מרחמנות. האמת, ריחמתי עליו מאוד בעצמי. סך הכל הוא בחור טוב, ובעיקר מסכן. כאב לי שהוא משכנע את עצמו שהוא קורבן של הנסיבות, במקום לנסות לנצח את הנסיבות. לפני שהעברתי את החומר לעורך הדין, המשכתי להתכתב עם איציק מתוך מטרה לגרום לו לראות את המצב אחרת ממה שהוא התרגל לספר לעצמו. להמליץ לו לשקול לחדש את הקשר עם אביו הביולוגי.

לצערי, לא היה עם מי לדבר.
עורך הדין לא מיהר לחשוף את הקלפים בפני הצד השני, אלא בדרכים משפטיות הוביל את הצד השני להתחייב לגרסאות מסוימות ואז ערער אותן. זה חשף בפני השופט את המצב האמיתי של איציק, ובעיקר שיש נסיבות נוספות לאלו שאיציק תיאר בתביעה. זה הספיק כדי לגרום לצד השני לצמצם את הדרישות.

סוף טוב? אולי
מהר מאוד הצדדים גיבשו הסכם, שבו ישראל ישלם סכום קטן למען עתיד בנו. ישראל היה עושה זאת בכל מקרה אם איציק רק היה מבקש. אם יש משהו טוב שקרה לאחר מכן, זה שישראל ובנו החלו לדבר ביניהם. להשלים פערים. מי יודע? אולי גם יצליחו לייצר יחסים ראשוניים כמו בני משפחה רגילים. אולי באמת אף פעם לא מאוחר לכלום.

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות". הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

עקשן כמו פרד!

  מגיל צעיר ניתן לזהות את הילדים שעומדים על שלהם ומתעקשים לקבל את מה שהם רוצים. עקשנות מופיעה בשלבים שונים...

טורים אישיים25 בפברואר 2020    4 דקות
0

מטרה ניידת

  מאז ומתמיד גברים גילו בה עניין. אפילו היום, כשדניאלה עברה זה מכבר את גיל שבעים. לא כמו פעם, אבל...

טורים אישיים25 בפברואר 2020    6 דקות

כתיבת תגובה