טורים אישיים

חטא היוהרה

טורים אישיים22 בינואר 2020    2 דקות
0
חטא היוהרה
צילום: ingimage

 

כל אדם בר-דעת שואף לטפס מעלה ולכבוש את פסגת ההצלחה. מיד עם הגעת ההישגים, מוצף לב האדם בתחושה נעימה של התרוממות רוח, ובצדק רב. אך נשאלת השאלה אם ראוי לו לאדם להתגאות במעשיו, להתנשא מעל סביבתו ולראות את פרי עמלו כמובן מאליו, או להודות ולהכיר בחסד הטוב שנעשה עמו.
האדם הוא בעל התכונות הנשגבות ביותר, ומהווה שליט על החי והצומח בעולם. כמיהתו להישגים, לתהילה ולכיבוש היא אינסופית. היא נובעת הן מתוך הנשמה הבוערת בקרבו, המייצגת את ההשתקפות האלוקית, והן מתוך יכולת הבחירה החופשית שהוענקה לו מבוראו. מבין כלל הרגשות המציפים את לב האדם, לרגש הגאווה שמור מקום עיקרי בסולם הערכים השליליים.
תורת הקבלה מלמדת כי הגאווה יונקת את חיותה וכוחה משורשי השקר שבטבע האנושי. ר' שמואל מסוכצ'וב אמר: "אין לך דבר המשריש את השקר בלב האדם כמו מידת הגאווה". המתגאה רואה את עצמו נעלה מסביבתו ומתנהל בחשיבות עצמית מופרזת. כאשר תחושת הערך העצמי של האדם אינה עומדת בקנה אחד עם הערך שמייחסים לו רוב האנשים סביבו, ובמיוחד כשהיא הופכת למנותקת מהמציאות והמחזיק בה מטשטש את הגבולות שבין האמת לבין תחושת החשיבות העצמית – הגאווה הופכת ליהירות.

בזכות מי זכית?
תורת הקבלה מלמדת כי כל גאוותן נמצא ביריבות עם האלוקים בבחינת "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה" (דברים ח, י"ז). הוא אינו מכיר בעובדה שגאוותו מעקרת מתוכו את ההסתכלות הנכונה על המציאות. הוא רואה בפירות ההצלחה דבר מובן מאליו, ויפנה את גבו לבוראו, ישלול אפשרות של התערבות עליונה במעשי ידיו ולא יכיר תודה על מזלו הטוב.
המתגאה לא יעצור לשאול: האם באמת שלטתי בכל הנסיבות שבגינן זכיתי להזדמנות, או שמא עמדה לימיני מידת חסד מבורכת שבזכותה קצרתי הצלחה?! מכאן המקור לטעות גורלית. כידוע החיים רצופים עליות ומורדות, ומי שיתקשה להתרומם ממדרגתו הנמוכה לאחר כישלון הוא דווקא האדם שנפל ברשת הגאווה.
נטייתם של גאוותנים היא להמעיט בערכם של אחרים ולהתייחס לזולת בחוסר סובלנות ובשתלטנות. הם רואים עצמם עומדים בראש הפירמידה, ומביטים על האחרים בזלזול, אך בל נשכח כי המרחק משחק לשני הצדדים, והחברה רואה בגאוותן "אדם קטן".
לעומת זאת, "אדם גדול" הוא מי שמשתית את הנהגותיו במידת הצניעות והענווה ומגלה רגישות עדינה כלפי הזולת, והוא יחוש את כאבו ויחסו אליו יהיה להיטיב בלבד, ולא לשם קבלת דבר או כל תועלת אחרת.
לכן מומלץ להיפרד ממידת הגאווה, המרחיקה אותנו מהמהות העצמית שלנו. לא נתגאה על מעשים טובים שעשינו, ונזכור שאין גבול לטוב שביכולתנו לעשות ועד כמה אנו רחוקים ממיצוי הפוטנציאל הטמון בנו.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

עקשן כמו פרד!

  מגיל צעיר ניתן לזהות את הילדים שעומדים על שלהם ומתעקשים לקבל את מה שהם רוצים. עקשנות מופיעה בשלבים שונים...

טורים אישיים25 בפברואר 2020    4 דקות
0

מטרה ניידת

  מאז ומתמיד גברים גילו בה עניין. אפילו היום, כשדניאלה עברה זה מכבר את גיל שבעים. לא כמו פעם, אבל...

טורים אישיים25 בפברואר 2020    6 דקות

כתיבת תגובה