טורים אישיים

האימפולסיבית

טורים אישיים3 בדצמבר 2019    6 דקות
0

כששולה הבינה שבעלה כנראה בוגד בה, היא קודם ארזה מזוודה ורק אז החליטה לחקור • אף שהלב דורש את שלו, זה בדיוק מסוג המצבים שבהם אני משמש קול ההיגיון הקורא לאחוז במושכות

האימפולסיבית
צילום: ingimage

אני לא אוהב הקפצות. כבר עמדתי בעבר בלא מעט מבחנים של ספונטניות, וגיליתי על עצמי כמה מוכן ודרוך אני יכול להיות, ועדיין אני מתקשה להשלים עם הרצון של לקוחותיי לצאת לשטח ללא הכנה מראש. קל וחומר, כאשר מדובר במקרה טרי שלא עבדתי עליו מעולם. אני לא אומר את זה בגללי, אלא כי לרוב זה מתברר כלא נכון עבור הלקוח. "החיפזון מן השטן", נאמר, וברוב המקרים זה כל כך נכון. אבל במקרה הנוכחי לא הייתה ברירה אחרת.
שולה דיברה איתי מספר פעמים באותו שבוע, ותמיד ממספר חסוי. נשמע שהיא פחדה פחד מוות מכך שתהיה לי היכולת לחזור אליה. היא צריכה זמן עם עצמה לעבד את מה שהיא עוברת, וזאת מבלי שהיא נתנה לי את האפשרות לשוחח עמה. היא לא רצתה לפרט יותר מדי. רק בחנה אפשרויות של מעקב. כל ניסיונותיי להביא אותה לפגישת ייעוץ כשלו. לא היה לי כל מושג מה היא יודעת, מה היו בדיוק הנסיבות ומה היא רוצה שיקרה.

עכשיו או לעולם לא

השעה הייתה שבע בערב כשהיא התקשרה שוב. "זה קורה עכשיו, אני יודעת איפה הוא". שולה ציפתה ממני שאגיע לאותו מלון, כדי לצלם מה שאפשר. "זה לא עובד ככה", ניסיתי להוריד אותה מזה, אבל היא התעקשה. "אין לי הזדמנות אחרת. זה או עכשיו או אף פעם לא", הסבירה והוסיפה: "עזבתי הרגע את הבית". החלטתי לקחת את הסיכון ולצאת לכיוון המלון שהיא ציינה. רק כשהגעתי לשם והתמקמתי, שוחחתי איתה שוב. "עכשיו כשאני פה, אני צריך שתיתני לי יותר פרטים", הבהרתי.
כשבועיים קודם לכן היא קיבלה מייל מגוגל ובו אזכור המקומות שהיא שהתה בהם. נכנסה אל המייל, ולא זיהתה חלק מהמקומות. היא פנתה לבן שלה הבכור, כדי שיסביר לה איך זה קורה. "אהה… חשבון הגוגל של הנייד של אבא מסונכרן עם הנייד שלך", השיב. עתה היא הבינה שהיא רואה את המקומות שבועז שהה בהם ולא היא. מיד אחרי שבנה חזר לחדרו, היא נכנסה אל המייל שוב. תשומת הלב שלה הייתה נתונה לכתובת אחת שחוזרת על עצמה בכל יום שלישי. כשבדקה ראתה שמדובר במלון קטן. לא צריך להיות גאון גדול כדי להשלים את התמונה הרחבה.
מבלי שאמרה לו דבר וחצי דבר, היא חיכתה בסבלנות, וניסתה להגיע בכוחות עצמה אל הנייד שלו כדי לתפוס על חם איזו הודעה כלשהי ולא הצליחה. היא שיתפה בסוד העניינים חברה טובה שלה, והיא זאת שהמליצה לה על שירותיי. זאת גם הסיבה שהיא התקשרה כמה פעמים. הדחף הטהור אמר לה שצריך לחקור, אבל היו דברים אחרים שעצרו בעדה. הראשון ביניהם היה המחשבה שלרגל זה לא מוסרי, והיתר קשורים לפחדים אישיים שלה. לכן היא לא השאירה לי פרטים, ולכן לא באמת שכרה את שירותיי.
באותו ערב, כשכבר הייתי באותו מלון, שמעתי לראשונה את הסיפור. ניסיתי לשאול שאלות לא כדי להבין מה לעשות, אלא כדי לעזור לה לבחון איך הדברים עשויים לשרת אותה. עד כמה שהיא נשמעה החלטית, היה הרבה בלבול בדבריה. היא קודם כל רצתה לדעת, בוודאות. היא גם רצתה לדעת מי זאת. היא עמדה על כך שיהיו לה הפרטים.
אין לי בעיה עם הרצונות שלה, הרי זו מהות עיסוקי. אני גם חושב שזה טוב לרצות לגלות את האמת כולה, אפילו כשזו עשויה להכאיב. הכאב קשה יותר כאשר לא יודעים את האמת. הבעיה שלי הייתה האימפולסיביות שלה. הבלבול שבו היא שרויה. אין לה כל כיוון ומושג מה לעשות עם הממצאים כשאלה יגיעו אליה.
הבעיה עוד יותר החריפה, כאשר אמרה לי שהיא ארזה קודם את הדברים שלה ועזבה את הבית "כשהוא יחזור היום, הוא ימצא בית ריק", הסבירה לי. "אז למה אני כאן?", שאלתי לאור זה שהיא כבר עשתה את ההחלטות שלה וצעדים משמעותיים. "חטפתי פיק ברכיים. ואם אני טועה? ואם זה משהו אחר, ולא רומן?". יש אנשים שזה עובד איתם הפוך – קודם עושים ואחר כך חושבים. אני יכול להבין את הסערה הרגשית, אבל לפעמים צריך לפתח עור של פיל ולעשות את הפעולות הרציונאליות על אף זאת.
"אני אעשה איתך עסקה", ניסיתי להכניס היגיון לסיטואציה, "אני אעשה פה את הכי טוב שאני יכול, אבל מה שאני לא אגלה הערב – את חוזרת כרגע הביתה". שולה כמובן התנגדה, וניצלתי את השיחה כדי לתת לה נקודות מבט רחבות יותר על המשבר שהיא חווה. "את תגלי בהמשך שיש משמעות רבה לכל מיני דברים שנאמרו ונעשו", נתתי למידע לחלחל לאט, "וצעד קיצוני עלול לבוא על חשבון הטענה שלך והרווחה העתידית שלך. אני מבין שאת מנסה להעביר מסר ברור. פשוט לא ככה עושים את זה".
כחוקר אני מסתכל על המהלכים קדימה אחרי השיחה איתה, התפניתי להמשך התצפית על המלון, בשעה ששולה הלכה להתקשר לחברתה הטובה, ואז שוב שוחחה איתי ושוב דיברה עם החברה וחוזר חלילה. אחרי כמה סבבי שיחות, היא הבינה שהיא נותנת לרגשות שלה להוביל את הקצב, בשעה שההיגיון אמור לעשות את העבודה. שולה נסעה בחזרה הביתה, כדי לפרוק את המזוודה, ואני המתנתי עדיין במקום.
שעה מאוחר יותר ראיתי את בועז יוצא מהמלון. הייתה צמודה אליו מישהי כבת גילו. מבלי שהיה ביניהם מגע כלשהו, הם החליפו מבטים והנהנו בראש, ואז כל אחד מהם פנה לרכב אחר. בועז בטח נסע למשרד או הביתה, אבל אני נסעתי בעקבותיה. ידעתי כבר שמה שמצאתי יספק את שולה, זה יוריד את הספקות. אבל לי היה חשוב לראות עבורה כמה צעדים קדימה, כדי שזה יספק גם כמה ערכאות משפטיות. זה לא מספיק טוב בשביל להראות לאחרים.

הכותב הינו בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

אשמח לתגובות: tguva@myspy.co.il

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ברק וזעם

אחת הבעיות הנפוצות שעליה מלינים הורים היא התקפי זעם. מה שמקובל על ההורים והסביבה בגיל שנתיים, כבר לא מתקבל בעין...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    3 דקות
0

עשרת הדברות לחיים טובים

בעולם המודרני והלחוץ אנו מוצאים את עצמנו לרוב משלמים מחיר נפשי כבד. במאמר הבא אתן לכם עשר עצות המובאות מדברי...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה