טורים אישיים

“אף אחד לא רוצה לשחק איתי”

טורים אישיים27 בנובמבר 2019    3 דקות
0

דחייה חברתית או חרם מעלים בקרב ההורים רגשות מורכבים • כיצור חברתי אנחנו סוחבים איתנו פחד קדום מלהיות מנודה, דחוי, לא שייך • כשהילד שלנו מנודה, גם אנחנו במצוקה גדולה

“אף אחד לא  רוצה לשחק איתי”
צילום: ingimage

סיגל הגיעה לקליניקה במצוקה גדולה. בנה רועי בן ה-9 חווה נידוי חברתי על ידי ילדי הכיתה, וכעת אף על ידי הוריהם. היות שרועי מתנהג בתוקפנות ומביע את קשייו בהפחדת ילדים אחרים ובמכות – ההורים ביקשו להעבירו כיתה.
להורים רבים צפים זיכרונות כואבים כאשר הם רואים את ילדם מרגיש פגוע, לא אהוד על ידי חבריו ולא מבין איך הגיע למצב חברתי שכזה. כדאי להסביר שפעמים רבות תופעת השעיר לעזאזל מנקזת את התוקפנות הקבוצתית אל מול ילד אחד שבולט בצורה כזו או אחרת. על ידי דחיית ילד מסוים יחד – הילדים מתאחדים סביב נושא מגבש.
חברויות שונות
כשמדברים על קשרים חברתיים, יש לפחות שני היבטים. בפן אחד נבדוק אם הילד מקובל, פופולרי, וגם אם יש לו חבר קרוב, שאיתו הוא יכול לשחק, לדבר ולחלוק. מחקרים מראים שילדים שמייצרים קשרים מסוג זה (גם האישי וגם הקבוצתי) מפתחים יכולת הסתגלות טובה בתחום החברתי כשהם גדלים. ילדים דחויים, שאין להם חברים קרובים, נוטים להתקשות בהמשך בהסתגלות ללימודים ולחברים ומרגישים בדידות.
ילדים דחויים
ילדים דחויים כי הם תוקפניים – מציקים לחברים, לא שומרים על כללי משחק, מפריעים, מושכים תשומת לב באופן לא נעים. ילדים אלו מפרשים רמזים מאחרים בצורה שלילית, למשל: “הוא בכוונה הכשיל אותי”. הם מתנהלים ממקום אימפולסיבי ורגשי, והרבה פעמים מתקשים במציאת פתרונות. לכן יגיבו לרוב בתוקפנות. הרבה פעמים הם אינם יודעים שההתנהגות שלהם מרחיקה אחרים.
דחייה מופנמת – ילדים שנוטים לוותר במשחקים למשל על התור שלהם, מרצים באופן מוגזם, וילדים אחרים צוחקים עליהם או פשוט מתעלמים מהם. קשיים חברתיים מעוררים אצלם חרדה משתקת, הם אינם יודעים כיצד לפתור בעיות מסוג זה, אולם בניגוד לילדים התוקפניים, הם משתתקים ומתבודדים. הרבה פעמים קשה להם להצטרף למשחק חברתי, והם מתקשים לבטא במילים את הרגשתם ורצונותיהם. הם מכירים במצבם, אבל מתקשים לצאת ממנו. ההתייחסות השלילית שלהם מופנית פנימה. אם הילד האגרסיבי מאשים את האחרים, הילד המופנם מאשים את עצמו ומרגיש בודד.
כשמדובר בגילאים צעירים, יותר קל לנו כהורים להתערב, לעזור ולכוון. כאשר מדובר בילד שמתנהג בצורה תוקפנית לאחרים, אנחנו יכולים להזמין קרובי משפחה או חבר וללמד אותו התנהגויות אחרות, לאסור עליו להתנהג בצורה פוגענית ולספק לו אלטרנטיבה. ללמד תורות במשחק, כיצד להביע תסכול מהפסד בצורה מעודנת, או להביע את עצמו בדרכים שאינן פוגעות באחר. הילדים הדחויים השקטים והמופנמים לא תופסים מקום, ולוקח זמן לסביבה לקלוט את בדידותם. “נשקה” את הילדים האלו במילים מחזקות, ואפשר גם לשחק איתם במשחקי תפקידים, למשל, איך להתחיל לדבר עם ילד אחר בכיתה, איך לענות לטלפון, איך להצטרף למשחק בהפסקה. כדאי להזמין אליהם הביתה חבר, לטריטוריה הבטוחה שלהם.
חרם בגיל ההתבגרות
בגיל ההתבגרות המורכבות גדלה, בין היתר בשל חוסר היכולת של ההורים להתערב בצורה ישירה, ומצטרפת לכך הרחקת ההורים על ידי הילד עצמו. חשוב להשתתף ולהבין, אבל לא לרחם ולא לשפוט. לשדר לילד שהוא לא לבד, ובשיתופו ובהסכמתו לערב את יועצת בית הספר ולייצר תכנית פעולה רחבה. אחד הדברים שעוזרים בכל גיל להתמודד עם דחייה חברתית הוא יצירת עולם חברתי אחר, שלא קשור לחברת הכיתה. למשל, חוג משחק, כדורגל, תנועת נוער, שבהם הילד יכול לחוות תפקיד אחר ולייצר קשרים טובים. מחקרים מראים שמה שחשוב לילדים זה ההורה שמראה ביטחון ואמונה, מעצים ומאמין ביכולתם להתמודד. אנחנו רוצים לעזור לילד לייצר ולחזק את היכולת שלו להתמודד עם מצבי סטרס בחיים.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ברק וזעם

אחת הבעיות הנפוצות שעליה מלינים הורים היא התקפי זעם. מה שמקובל על ההורים והסביבה בגיל שנתיים, כבר לא מתקבל בעין...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    3 דקות
0

עשרת הדברות לחיים טובים

בעולם המודרני והלחוץ אנו מוצאים את עצמנו לרוב משלמים מחיר נפשי כבד. במאמר הבא אתן לכם עשר עצות המובאות מדברי...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה