טורים אישיים

“מה ששלי – שלי, ומה ששלך – גם שלי!”

טורים אישיים17 בנובמבר 2019    3 דקות
0

“אתה נותן מעט כשאתה מעניק מרכושך, וכשאתה מעניק מעצמך - אתה נותן באמת” - אומר הפתגם המפורסם של חליל ג’ובראן, אז למה לילדינו כל כך קשה לחלוק?

“מה ששלי – שלי, ומה ששלך – גם שלי!”
צילום: ingimage

הסיטואציה הבאה מוכרת בוודאי לרבים מכם: הילד הזמין חבר, בהתחלה הכל מתנהל כשורה, הילדים משחקים, מדברים ונהנים. לאחר זמן מה מגיע החבר ומודיע שהוא רוצה ללכת הביתה. לטענתו, הילד שלכם לא מוכן לשתף ולחלוק איתו משחקים.
אז מה עושים? אנחנו מרגישים אי-נעימות מול האורח, לא מבינים איך הילד שלנו מתנהג ככה, בעיקר לאור העובדה שאנחנו מלמדים ומחנכים לנדיבות. לבסוף אנחנו תופסים את הילד שלנו כלא חברותי, שתלטן, ומריצים בראש תסריטים כיצד הוא יגדל כשהוא נטול חברים כי הוא לא יודע לחלוק.
כיצד מפתחים אמפתיה?
האם ילדים נולדים עם היכולת לחלוק? האם ייתכן שלחלקם תכונה מולדת של נדיבות, ולאחרים, חלילה, של קמצנות? איך נעודד ילדים להיות נדיבים?
על מנת שילד ירצה לחלוק, להתנדב ולעזור לאחרים, עלינו לפתח אצלו את מושג האמפתיה. זהו תהליך שכלי, שבו אדם קולט ומבין את מצבו הנפשי של האחר. על הילד להרגיש את הצורך של הצד השני. מחקרים מראים שכאשר הילד רואה איך האדם השני מרוויח מהנתינה שלו, זה נחמד, אך כאשר הילד רואה שיש תמורה אישית להשקעה שלו – הוא ירצה לעשות זאת שוב.
מבחינה התפתחותית, ילדים, תינוקות ופעוטות תופסים עצמם חלק מההורה. הם לא יכולים לתפוס את נושא הנפרדות. מבחינתם הם וההורה חד הם. מרגרט מאהלר, פסיכואנליטיקאית, כתבה את התיאוריה שלה ב-1938, ובה התמקדה בצורך של הילד בהיפרדות מההורה ובגיבוש זהות נפרדת מהעולם שסביבו. "נפרדות" היא תהליך התעצבות אישיותו של התינוק הבריא כאישיות עצמאית ונפרדת. תהליך זה מתאר שלבים של התפתחות רצויה של תינוק עד גיל 3. לקראת גיל 3-2 ילדים מתחילים לתפוס שיש להם קיום עצמאי, ואז גם נכנס נושא השליטה על העולם, כחלק מהגדרת מרחב אישי. "זה שלי", "לא רוצה" וכדומה – בדיקת גבולות אישיים. המיטה, החדר, הבגדים, האוכל והצעצועים הופכים להיות חלק מהגדרת הטריטוריה האישית של הילד. היכולת להבין את צורכי האחר דורשת יכולת התפתחותית של כישורים קוגניטיביים ורגשיים, אשר רק מתחילים להתפתח בגיל זה. גם בנתינה ובהתנדבות – ככל שלילד תהיה יותר בחירה, מעורבות ושליטה, כך יהיה לו יותר קל לחלוק ולעזור.
חשוב לנו לגדל ילדים נדיבים שמודעים לאחר, אולם לפעמים, כדי להשיג זאת, אנו משתמשים בכפייה ויוצרים מתח וקונפליקטים.
איך נעודד נדיבות?
מודלינג: בני האדם לומדים באמצעות חיקוי. כאשר אנו כהורים נדיבים וחולקים עם שאר בני המשפחה ועם אחרים, אנו מהווים דוגמה. כדאי אפילו לחלוק בדברים קטנים, כמו השמיכה כשצופים בטלוויזיה.
גן השעשועים: המעבדה הגדולה בעולם – בגן השעשועים שבמרחב הציבורי הילד לומד לחלוק תורות, לשחק ביחד.
תיאום ציפיות: לפני שמגיעים אורחים או מזמינים חבר, מניחים בצד את הצעצועים שבהם הילד מתקשה לחלוק. ניתן לסגור חלל מסוים באמצעות פרגוד או דלת. דבר זה מלמד את הילד כי אנו מכבדים את בחירתו ומאפשרים לו לשמור על חלק מחפציו.
לעזור למצוא פשרות: יש לעזור לילדים למצוא פתרונות יעילים. אפשר לעשות תורות על צעצוע מבוקש, לעשות הגרלה, או לשים בצד כי מתקשים לחלוק. זוהי הזדמנות מצוינת לרכוש כישורים להמשך החיים.
לעודד, לשבח ולחזק התנהגות חיובית ונדיבה
צריך לזכור שהתמודדות עם הפסד והיכולת לחלוק תלויות בגיל, בטמפרמנט של הילד, בבשלות הרגשית ובעוד גורמים. העולם החברתי מתנהל לפי כללים ונורמות, כמו עולם המשחק. כאשר אנו מעבירים להם ערכים של הוגנות, מוטיבציה ויכולת איפוק, אנו מכינים אותם לעולם החיצוני. עודדו אותם על כך.

הכותבת היא מיכל נדל, מטפלת בפסיכודרמה וב-CBT, מתמחה בילדים, נוער והדרכות הורים ׀
שאלות, תגובות והארות ניתן לשלוח למייל: Michalnadel@gmail.com

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ברק וזעם

אחת הבעיות הנפוצות שעליה מלינים הורים היא התקפי זעם. מה שמקובל על ההורים והסביבה בגיל שנתיים, כבר לא מתקבל בעין...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    3 דקות
0

עשרת הדברות לחיים טובים

בעולם המודרני והלחוץ אנו מוצאים את עצמנו לרוב משלמים מחיר נפשי כבד. במאמר הבא אתן לכם עשר עצות המובאות מדברי...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה