טורים אישיים

ענני, אבא

טורים אישיים24 באוקטובר 2019    2 דקות
0

תשרי הוא חודש מורכב. מלא ברגשות מעורבים. ארוך ומתיש. על סליחות וילדים מעצבנים, על גשם באמצע החמסין ועל בואו של היום הגדול "אחרי החגים". תחל שנה. חדווה שאלתיאל מחזירה אותנו לשגרה

ענני, אבא
צילום: אילוסטרציה

הימים האלה של חגי תשרי מעלים אצל כולנו הרבה נושאים משפחתיים, שחלקם אינם פתורים, וחלקם זיכרונות עבר וגעגועים לבני משפחה שכבר לא איתנו.

זה הכה בי. כשנכנסתי לבית הכנסת המקומי בקיבוץ ביום הכיפורים. "עננו", שר החזן בקולו המסתלסל. מהר מאוד עלה בעיני רוחי ונעמד מולי אבא ז"ל, שהיה ממוצא סלוניקאי וטורקי. אבי חיזן בבית הכנסת בקולו הערב והחם ושר את "עננו" במלוא הגרון והנשמה.

דמיינתי אותו עומד שם בגופו הגדול והבריא, בעיניים בוערות, ומנעים בקולו.

"מה שלומך?", קטעה את הזיכרון מכרה שחלפה שם. תוך כמה דקות חזרתי מהמציאות לתפילת "עננו" של אבא, וגעגועים הציפו אותי שוב. איננו משפחה דתית, אבל יש משהו בשירה הזו ביום הכיפורים שמחזיר אותי היישר לבית אבא ואמא. "חודש המשפחה" אפשר לקרוא לזה.

 

רדיו ארעי

השבוע שבו חוגגים את חג סוכות נחשב לחג שבו הסוכה מסמלת את הארעיות בחיינו. מצאתי את עצמי גם כן, באופן ארעי, נרטבת עד לשד עצמותיי מגשם ארעי במופע "רדיו בלה בלה" של החברים של נטשה, שהתקיים בפסטיבל תמר במצדה במלאת 25 שנה לצאת האלבום ההוא שלהם. אלפי אנשים עמדו שם מחכים בנחישות במשך חמישים דקות, שהלהקה תחזור לשיר אחרי גשם זלעפות שנחת עלינו, תוך זמזום השיר "אני לא רוקד כשעצוב" בגרסת "אני לא רוקד כשרטוב".

היה מרגש לראות שגם החברים של נטשה לא נשברו וחזרו להמשיך את המופע. גם זו הייתה דרך לחוות את הארעיות שבחיינו ושהכל אפשרי. גם כנגד כל הסיכויים.

 

אחרי החגים

שישי בערב אצל שלומק'ה בחצר. ישבנו כולנו, מפצחים גרעינים ושותים קפה. "מה התכניות לאחרי החגים?", שואל ידידי יוסי ונאנח. "תגידו, למי יש כוח לכל החגים האלה? שייגמרו, ונגיע ל'אחרי החגים' כבר".

"זה לא שלא נחמד בחגים", גרס יוסי, ולקח עוד לגימה מהקפה, "אבל כמה כבר אפשר להעסיק את הילדים? מטפסים על הראש – 'לאן הולכים היום?', מה אני צוות הווי ובידור?".

יוסי צודק. "אחרי החגים" הפך לביטוי שמגדיר את כל מה שלפני תקופת "אחרי החגים", שזה אומר – מדינה מושבתת, כמעט אף אחד לא עובד, חוץ מכמה אומנים שמופיעים. עובדי הרשויות הציבוריות בחופשה מרוכזת ואין עם מי לדבר, אף אחד לא נרשם לשום קורס, אין עסקים ורק חושבים איך להעסיק את הילדים כדי שיהיה קצת שקט.

שדה התעופה הופך להיות מקום עמוס בטירוף עם תורי ענק שלא נגמרים, כאילו כולם רק מחכים לברוח מכאן עם איזו אשליה קטנה שבחו"ל החגים יעברו יותר מהר ונגיע סוף סוף ל"אחרי החגים".

 

מאת: חדווה שאלתיאל

 

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

שומרים מרחק

אי-שמירת מרחק גופני בין בני הזוג בימים אלה עלולה להביא לפגיעה רוחנית קשה, המוצאת ביטוי במציאות הגשמית בדרכים שונות: פגיעה...

טורים אישיים11 בנובמבר 2019    2 דקות
0

הורוסקופ 14-8 בנובמבר

טלה תקופת מזל עקרב תאופיין במצבי רוח שונים ובשפיפות זמנית. ענייני כספים והשקעות עשויים לאפיין את המחצית הראשונה של השבוע....

טורים אישיים11 בנובמבר 2019    3 דקות

כתיבת תגובה