טורים אישיים

לא על אהבה לבדה

טורים אישיים22 בספטמבר 2019    6 דקות
0

החלק השני בטרילוגיה - מה קורה כשאהבה גדולה ורווחה כלכלית הופכות להיות הבעיה?

לא על אהבה לבדה

דנית ואליאס החלו את דרכם המשותפת עם אהבה גדולה ורווחה כלכלית. זה אומנם היה בזכותה של דנית, שהגיעה עם רכוש אל הקשר, אבל שירת היטב את שניהם. בהמשך, במקום שזה יצמח לחלומו של כל זוג – זה גרם לדרדור הקשר במהלך השנים ביחד, עם אמירות חוזרות ונשנות של אליאס שהוא חש עצמו חסר ערך ושזה הרס לו את החיים. עד שיום אחד ארז מזוודה ועזב ליעד לא ידוע.
זה היה השלב שבו דנית פנתה אליי. ראשית, כי היא לא אוהבת תעלומות. היא לא יכלה לשאת את המחשבה שהיא לא יודעת היכן הוא נמצא. היא הבינה מדבריו שהוא שכר חדר במקום כלשהו, אבל מסיבה כלשהי הוא לא שיתף אותה במיקום שלו. "זה לא רחוק מפה", היה הדבר היחידי שאמר. הדבר השני שהציק לה, והוא היה יותר חשוב מהראשון – היא פשוט דאגה לו. "אתה חייב להבין, סאם", הסבירה לי, "הוא עובר משבר, משבר ענק. הוא יתעשת מתישהו, ואני רוצה לוודא שהוא בסדר. לשמור עליו מרחוק".

האם היא רק עושה את עצמה?

בחנתי את דנית היטב. הסתכלתי ישירות אל תוך עיניה, וניסיתי להבחין במידה מסוימת של ספק או ציניות. לא היו שם כאלו. היא הייתה כנה ואמיתית. "את יודעת שאת יכולה להגיד לי הכל?" – זה השלב שבו הסברתי שהחוק מקנה לה חיסיון לתוכן הפגישה שלנו. "את לא חייבת לעטוף את המטרה בסרט ורוד ומתוק". אין לי מושג למה אמרתי את זה בצורה כזאת. הצטערתי ביני לבין עצמי על השיפוטיות שנלווית לדבריי, אבל משהו שם היה חזק ממני. משהו בי רצה להעמיד למבחן את אמיתות כוונותיה. ראשית, כי זאת האמת. היא לא חייבת להמציא מטרה נעלה, אלא זה פשוט לגיטימי שהיא רוצה לדעת דברים, ושנית, זה היה חדש לי. לא היו לי לקוחות לפניה שראו את הדברים כמו שהיא רואה. לא ידעתי כנראה איך "לאכול" אותה.
שוחחנו שיחה ארוכה למדי. אני רק יכול לדמיין אותך, הקורא, כרגע מהצד, שבטח אומר לעצמו שדנית לא נשמעת אישה חכמה למדי. אבל, זה בכלל לא המצב. היא אישה מאוד נבונה, משכילה, משעשעת, חברתית ועוד סופרלטיבים רבים. הבעיה שלה שונה, היא פשוט נאיבית, תמימה. היא לא מסוגלת לראות לגבי אליאס את הדברים כפי שהם, אלא רק דרך נקודת המבט הייחודית שלה. מהמקום התומך, המנחם, המכיל, המרחם והמתחשב שבה. זה הגבר של חייה, בחיר לבה. מבחינתה, אין כל סיכוי שהוא יהיה כמו אחרים. כמו אלה מהסיפורים הנוראיים שהיא מדי פעם שמעה עליהם.
"אני אישית מאמין שיש אישה אחרת בחייו", ניסיתי לזעזע אותה ולבחון את תגובתה. היא לא הזדעזעה כלל. "גם אם אתה צודק, ואני חושבת שלא", ענתה לי, "אז זאת תולדה של המצב הנפשי שהוא שרוי בו". אני מודה שהיא גרמה לי להרהר רבות. היא הדהימה אותי. לא משנה כמה ניסיון חיים יש לי, לא משנה אלו מצבי קיצון ראיתי בחיי – אין דבר אחד שאני יכול להגיד כרגע שישנה את תפיסת העולם שלה. מצד שני, "אולי היא צודקת?", הרהרתי ביני לבין עצמי. גם זו דרך להסתכל על הדברים. החלטתי שאין טעם להתעמק בזה כרגע. יש לה רצון לדעת דברים, ואני לא צריך לשכנע אותה לחשוב אחרת. "אשמח מאוד לעבוד בשבילך", עניתי לבסוף, "אבל בתנאי אחד", לא חיכיתי למוצא פיה – "שמה שנמצא – נמצא, ונאחל שמה שיקרה, יקרה רק לטובה, סבבה?". דנית סגרה את הנושא במילה אחת – "אמן".
מאוד לא ברור לי מדוע אליאס הסתיר את כתובת מגוריו. היה ממש פשוט למצוא אותו. הוא עובד עד שעה ידועה מראש ומשם נוהג להגיע ישירות הביתה. תוך פחות משעת מעקב אחת ידעתי את כתובתו החדשה. לאחר כשעה יצא בבגדי ספורט לחדר כושר, ולאחר מכן ישב בבית קפה עם חבר ליד המכון. הוא לא נראה אומלל כמו שדנית תיארה שהוא בטח יהיה. לא היה סממן כלשהו של שבירות בחייו.

"אנחנו בדרך לרבנות"

במקביל, דנית ניסתה לשמור עם אליאס על תקשורת. "אנחנו עדיין משפחה", ניסתה לעורר בו שייכות כלשהי, "יש לנו ילדים משותפים". אליאס חזר על אותה מנטרה שהוא אומר כבר שנים: הוא לא יכול לחיות ככה. הוא חסר ערך. לא שווה כלום. נמאס לו לחיות בצלה הכלכלי. הדבר היחידי שיעזור זה אם היא תעביר לו מחצית מדירת המגורים שלהם. עברה במוחה מחשבה להיענות לבקשתו לטובת המשפחה, אלא שכהרגלו אליאס לא הרפה והמשיך לשאת את דבריו: "גם ככה זה לא משנה לך הרבה. עזבתי אותך ואנחנו בדרך לרבנות. על פי החוק ממילא מגיע לי הרבה יותר מזה". זה היה רגע לא פשוט עבורה. אליאס מדבר על פרידה ממש, ויותר מזה – הוא התייעץ עם עורך דין ובירר את זכויותיו. לא היה לה פשוט להכיל את המידע הזה. זה לא התסריט שהיא ייחלה לו.
בכל דבר רע יש גם טוב. דבריו של אליאס יצרו סדק קל בתפיסת העולם המאפשרת של דנית. אם יש משהו שעמד כרגע לנגד עיניי זה לעשות את התפקיד שלי כמו שצריך. מה שאומר – לעזור לה לראות את הדברים כמו שהם. לא להפוך את זה למשהו טוב או רע, אלא פשוט לאמיתי. זה יותר מכל ישרת אותה. ישנה את העניין, יכריע, והכי חשוב – יקדם. הסדק הזה בא בדיוק בזמן. "אני חייב לומר לך, בנוסף, שגם לי יש חדשות לא נעימות", ניצלתי את המומנטום להרחיב את הסדק: "מצאתי אישה אחרת בחייו של אליאס". מובן שזה נגע בה, אולם בצורה מפתיעה זה לא שבר אותה. נראה יותר שהיא צריכה זמן לעכל את הדברים כדי לחשוב הלאה. בשלב הזה עוד לא ידענו מה זה אומר, וכמה תובעני זה עתיד להיות.
המשך בשבוע הבא…

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ברק וזעם

אחת הבעיות הנפוצות שעליה מלינים הורים היא התקפי זעם. מה שמקובל על ההורים והסביבה בגיל שנתיים, כבר לא מתקבל בעין...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    3 דקות
0

עשרת הדברות לחיים טובים

בעולם המודרני והלחוץ אנו מוצאים את עצמנו לרוב משלמים מחיר נפשי כבד. במאמר הבא אתן לכם עשר עצות המובאות מדברי...

טורים אישיים10 בדצמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה