טורים אישיים

שלום בית

טורים אישיים31 ביולי 2019    6 דקות
0

ישראל לא תמים. הוא נישא בגיל מאוחר יחסית, אבל כגודל הציפיות שלו מחיי הנישואים, כך גודל האכזבות • לפעמים בית הוא רק "בית"

שלום בית

Iסאם זיברטI

"כל מה שבסך הכל ביקשתי ורציתי זה משפחה", תיאר ישראל, "שהילדים יגדלו, ושאנחנו נזדקן לנו בשקט". לא בכדי קיים פתגם ביידיש שאומר שהאדם מתכנן תכניות ואלוהים צוחק. "אני מבין את מה שרצית", השבתי, "ולפעמים יש פער בין מה שרוצים למה שקורה בפועל". אבל גם לי לקח זמן להבין את גודל הפער.
ישראל התחתן בגיל מאוחר. בהתאם לתפיסת עולמו, לא צריך למהר. אפשר לחיות יפה מאוד גם כרווק מתבגר. ככל שעברו שנותיו הבוגרות, הוריו הם אלו שלחצו עליו. הם רוצים לרוות נחת גם כסבא וסבתא. כשהם החלו להזדקן ולחלות, זה היווה זרז עבורו למצוא כלה.
"אין באמת דבר כזה אהבה…", התחלתי לשמוע את הסבריו של ישראל, אבל מיד קטעתי אותו. "עזוב, חבל על הפילוסופיה. בין אם יש אהבה או אין, תקבל ממני את אותו שירות", עניתי בחצי קריצה וחייכתי. מה שנכון, אגב. המסר שלו הובן לגמרי. הוא ניסה להגיד שהוא לא התחתן ממקום של פרפרים בבטן, אלא יותר כדי לכבד את רצון הוריו עם מסגרת משפחתית מכובדת.
לפי מה שישראל סיפר לי, נראה כי השנים הראשונות עברו בהצלחה רבה. עם אהבה או בלעדיה, הם הקימו משפחה בישראל וחיו בצורה מכובדת. הוריו לצערו כבר לא זכו לכל השנים הללו. לפני כעשר שנים, אשתו מירית החלה להשתנות לו. מאישה ואם מסורה – הוא הרגיש איך לאט לאט תשומת לבה זולגת החוצה. נהיו לה יותר מדי עיסוקים מחוץ לבית. ישראל לא אמר לה דבר על כך. מבחינתו לא הייתה עם זה כל בעיה, כל עוד בסופו של יום, היא תמיד חזרה. מדבריו של ישראל הבנתי מהר מאוד שהוא מנסה בכל כוחו לשמר את המסגרת המשפחתית, ללא כל קשר לסטיות הקטנות או הגדולות מהמסלול התקין. העיקר שעל פניו תיראה משפחה.
ביחד עם השינוי, גם ה"מנגינה" החלה להשתנות. לא פעם מירית הייתה מדברת איתו על מצב הנכסים שלה, ולא שלהם כמשפחה. "אני צריכה ביטחון", קבעה, "מה יהיה איתנו אם יום אחד יקרה לך משהו? אם תעזוב אותי?". ישראל צבר רכוש מסוים עוד קודם לחתונה וגיבה את עצמו בהסכם ממון, ומה שהוריו הורישו לו ממילא לא אמור להתחלק ביניהם במקרה של פרידה. מירית חשבה שמגיעה לה מחצית דירה. מפעם לפעם היא הגבירה את הלחץ והוא הגיב די באפאתיות. הוא לא ידע מה הוא אמור לעשות.
אחרי כמה שנים כאלה, שהלכו והתדרדרו, מירית החלה לדבר על גירושים. היה שלב כלשהו שישראל הרגיש שהם ממש קרובים לכך, אז הוא מיהר להתייעץ עם עו"ד, וקיבל את עצתו להקדים אותה במרוץ הסמכויות ולקבע את הדיונים ברבנות ולא בבית המשפט. היא בתגובה הגישה בקשה לשלום בית. ישראל שימש כקרקע מאוד פורייה בשביל צמד המילים המהודרות הללו. הרי זה כל מה שהוא רצה כל הזמן. הם הקפיאו את ההליכים לטובת ניסיון שלום בית. אחרי כחודשיים אחד ממכריו שלח אותו אליי לפגישה.

הזמן הנכון לפעול

ישראל נראה די מבולבל. מצד אחד, הוא ציטט לי את דבריה ורצונה לשלום בית, ומצד שני, הוא טוען שההתנהגות שלה כלפיו לא השתנתה. דבריו חידדו לי את הפער הענק לגביו. הוא כל כך רצה להגן על המסגרת, והוא היה מוכן "לבלוע" כל מילה או רמז בהכנעה. כל עוד הוא שרוי במצב זה, הוא עיוור למתרחש. "אני לא מבין מה היא רוצה", אמר לי שוב. "אני אעזור לך ואז תבין", הסברתי לו את דרך הפעולה שלי.
זה לא חדש לי. יש לקוחות שיושבים זמן רב עם עצמם ומנתחים את כל מה שקרה, את כל מה שאי פעם נאמר, ועושים אינסוף ספקולציות על מה שעתיד לקרות. מניסיון, זה אף פעם לא קידם דבר. זה רק מיחזור אינסופי של מחשבות, שלרוב מעכבות. הדרך האמיתית היא להרים את הראש, ולעשות פעולות שמאפשרות לך לראות את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שהיית רוצה שתהיה. במקרה של מירית, תהיתי מה היא כל כך עסוקה מחוץ לבית. "לא סתם חבר שלך שלח אותך אליי, לא?". העובדה שהיה חבר בתמונה עזרה מאוד לישראל.
מירית אומנם לא יוצאת כל יום מהבית, אבל היא יוצאת לעתים מאוד קרובות. אין דרך לצפות מראש מתי זה קורה. חלק מהעבודה זה לבזבז שעות גם על תצפית שווא. אני לא יודע אם זאת הייתה שאננות או שמירית סמכה יותר מדי על חוסר המסוגלות של ישראל להבין מה היא עושה, אבל בפועל חשפתי אותה ממש מהר. כבר ביום השני למעקב ידעתי מי הגבר האחר בחייה. זו לא באמת הייתה הפתעה שקיים אחד כזה. זה לא היה מפתיע אף אחד, למעט את ישראל עצמו. ימי המעקב הנוספים הוקדשו כדי לבסס את החומר הראייתי ולספק תמונות טובות לבית הדין הרבני, למקרה הצורך.
אני לא חושב שישראל נאיבי. בכלל לא. אולם בכל מה שקשור להתנהלות מולה יש לו איזושהי אטימות מנטאלית לקרוא את הסיטואציה. לא היה לו פשוט לקבל את הממצאים שלי. "אני לא מבין", אמר שוב, "אבל היא אמרה שהיא רוצה שלום בית". כל מה שיכולתי לענות לו בחזרה היה שזה בדיוק העניין: "כן… אז היא אמרה, להגיד אפשר הכל". כשראיתי שישראל עדיין היה עסוק בעיבוד הדברים, שאלתי "אני יכול להיות בוטה?", והוא אישר. "אתה מאוד רוצה שלום בית, וכל מה שהיא רוצה זה שתגיד שלום לבית. מסוגל להבין את ההבדל?". הראיתי לו צעד אחרי צעד את הפעולות שלה ואת הבקשות המשפטיות שלה. הן דיברו בעד עצמן. מירית שמה לה למטרה להשיג את בית המגורים שלהם בכל דרך. היא רצתה שלום בית במובן של בית פיזי עבורה.

הכותב הינו בעליו של "סייט חקירות",
טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

“מה ששלי – שלי, ומה ששלך –...

הסיטואציה הבאה מוכרת בוודאי לרבים מכם: הילד הזמין חבר, בהתחלה הכל מתנהל כשורה, הילדים משחקים, מדברים ונהנים. לאחר זמן מה...

טורים אישיים17 בנובמבר 2019    3 דקות
0

רווק בזוגיות

הביטו סביבכם ותאמרו לי מה אתם רואים? בוודאי תמצאו לא מעט זוגות, אבל גם לא מעט רווקים בגילאים שונים, שהמשותף...

טורים אישיים17 בנובמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה