טורים אישיים

הפרח בגני

טורים אישיים27 ביוני 2019    5 דקות
0

כולם אמרו לנעם שאשתו היא פרח של ממש. הם צדקו כמובן, הוא רק לא ידע מי הגנן שמטפל כל כך טוב בגינה שלו

הפרח בגני

Iסאם זיברטI

"איזה פרח טיפחת" – מסוג ההערות שנעם היה שומע על אשתו כשהגיעו לאירוע כלשהו. הוא מצדו הציג אותה בגאווה, כי הם צדקו, היא אכן כזאת. היו מציינים את המראה שלה, או סתם מדברים על זה שהיא קורנת. לפעמים דיברו על כמה שהיא חייכנית, חיובית ומלאת אנרגיה. נעם חייך במבוכה ואישר בתנועת ראש את כל שאמרו לו עליה.
זה לא תמיד היה ככה. בשלושים השנים שהם חיים ביחד, כל אחד מהם נשאב לדרך שלו, לעיסוקים ולקריירה שלו. כמעט כמו אצל כל זוג, כל אחד מהם תפס תחום אחריות עיקרי והתקדם בו. נעם התמיד עם העסק המשפחתי שלו, ומצא את עצמו עובד שעות על גבי שעות על מנת לפרנס את הבית, ועמליה לקחה על עצמה את נושא הבית והמשפחה. חינוך הילדים, דאגה לבית, הטיפול השוטף – כל זה בנוסף לעבודה שלה. היא עבדה כשכירה, ואחר הצהריים כבר הייתה בבית, זמינה לילדים.

שינוי בתרבות הפנאי

השינוי בעמליה החל כשהילדים בגרו. כשכבר לא היה צורך של ממש לטפל בהם. כיום הם בכלל עצמאים לגמרי. בזמנו, היא עזרה להם בבגרויות, דיברה איתם על החיים, דאגה לאוכל חם. משבגרו והיא נדרשה לפחות בבית, החלה לדאוג יותר לעצמה. זה התחיל בהליכת בוקר פעם בשבוע, המשיך עם חוגים בחדר כושר, ובהדרגה פגשה יותר חברות. בילתה איתן בהצגות, סדנאות, טיולים. עם השנים פעילות הפנאי שלה תפסה יותר מקום בחייה, והיא פרחה.
לנעם זה ממש התאים. אחרי כל מה שהוא עובר בעסק שלו, כשהוא מגיע הביתה הוא רוצה שקט. הוא אף פעם לא הבין את האנשים האלו, שרצים כל הזמן ומנסים לבלוע את העולם ביום אחד. הוא האמין שדברים מתקדמים לאט. להרוג טורקי ולנוח, בעיקר לנוח. הוא, לבדו, עם הבירה שלו ו-11 שחקנים של הקבוצה האהובה עליו שמרצדים מולו על המסך הקטן בעקבות כדור אחד קטנטן. זה כל מה שהוא מבקש, שקט. לאכול משהו טעים, מדי פעם סקס, וחוזר חלילה. לכן, כשאשתו מצאה לעצמה עיסוקים, זה התאים לסגנון החיים שלו. היא עסוקה בשלה, הוא בשלו, והכל טוב. מה שעוד יותר היה טוב, זה שהוא היה קוצר מחמאות בשמה באירועים שונים. היא בזכות מה שהיא, והוא – על זה שהוא חייב להיות בן הזוג המושלם כדי לדאוג לה ולאפשר לזה לקרות. בתוך תוכו הוא ידע שאין לזה שום קשר אליו. זה הכל היא. בכוחות בעצמה.
לנעם היה קשה להסביר מה הביא אותו אליי. לא היה כל סממן מחשיד בהתנהגות של אשתו כלפיו, או משהו שעשתה שונה לעומת השנים האחרונות. "מאיפה שאדע?!", ענה לי, "אני בסך הכל גבר טיפוסי, נכה רגשית". בכל זאת משהו בו גרם לו לפקפק בה. הוא לא ידע להסביר למה, ואחרי לבטים רבים החליט פשוט לבדוק את זה כדי להוריד את התחושה הזו ממנו. "מה כבר יכול להיות?", הסביר לי, "שווה לי כדי להרגיע את עצמי וזהו".

שיחה כואבת

תכנית המעקב הייתה די קלה. אפילו שעל פניו עמליה יכלה "להבריז" מהעבודה מתי שבא לה, לא באמת הייתה לה סיבה לעשות את זה. ממילא עד שעות הערב היא לא רואה את נעם כי הוא נוהג להגיע מאוחר, ובלי קשר, היא יכולה לצאת בכל אמתלה מתי שרק נוח לה. אחרי מספר ימים של פעילות נפגשתי איתו שוב כדי להכיר לו צדדים אחרים בחייה של עמליה.
זו אף פעם לא שיחה שקל לי לקיים. בייחוד אצל כאלה שלא באמת יודעים על קיומו של רומן, אלא רק חושדים ולא יודעים אפילו להסביר למה. בלי קשר, גברים שונים מנשים. עד היום הרוב הגורף של הגברים שפגשתי התקשו להאמין שזה אכן יכול לקרות בפועל. הם פשוט לא מסוגלים לעבד את המידע הזה, ולכן הם מתכחשים לו. הם יגידו משהו לא נחרץ, כמו "היא לכל היותר מפלרטטת", או "זה רק קשר טלפוני. היא זקוקה לידיד". זה מדהים לראות גברים בעידן שלנו שעוד חושבים שהאישה שלהם היא ילדה קטנה עם עכבות.
נעם הסתכל על הנתונים וזה שבר אותו. הוא היה בטוח שאני הולך לחזור אליו עם בשורות משמחות. הוא היה משוכנע שאפשר להגיד על עמליה הרבה דברים, אבל בגידה לא תהיה ביניהם. "אתה בטוח?", הוא שאל אולי מיליון פעם. הייתי מופתע מהשאלה עצמה. כשאני מגיע ללקוח עם תשובה, היא לא איזו דעה שיש לי. אני מגיע עם תוצאות. עם נתונים. עם תמונות.
מה שבאמת הפתיע אצל נעם, זה שמהר מאוד הוא התעשת. זה לא שהוא שחרר את הכאב, זה לא שהוא הפסיק לכעוס, אלא הוא עשה חישוב זריז עם עצמו והסיק את המסקנות המתבקשות. יש לי לקוחות שחודשים ארוכים הם לא מסוגלים לעשות את התפנית שנעם עשה בחצי שעה – עליית מדרגה ולקיחת אחריות. "אני אשם בזה. לקחתי אותה כמובן מאליו", אמר. "הייתי מספיק אפאתי כדי לעזור לזה לקרות".
פגשתי אותו שוב כחודשיים מאוחר יותר. הוא כבר היה אחרי העימות עם עמליה, שבו נפתחו הקלפים. הדיון הזה הביא לתקשורת חדשה, שלפיה הם צריכים לבחור את הדרך שלהם מחדש, ביחד או לחוד, ושניהם החליטו לתת ליחסים צ'אנס חדש. לא כי "חבל", ולא כי "צריך", אלא מפני שהם היו מעוניינים. "עכשיו אני יודע להגיד מה גרם לי לחשוד", גיחך נעם, "לא הפסיקו להגיד לי איזה פרח היא". חיכיתי רגע להבין את הפואנטה וקלטתי. אם אתה מגיע הביתה, ומחכה לך פרח יפה ומטופח, מישהו בטח דואג לזה. מישהו משקה אותו. עוזר לו לגדול. אז אם זה לא היית אתה, תהיה בטוח שזה מישהו אחר.

הכותב הינו בעליו של "סייט חקירות",
טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ימי סליחות

ר’ אברהם בן מאיר אבן עזרא, (ראב”ע), היה מהבולטים בהוגים היהודים בימי הביניים, ועסק גם באסטרולוגיה, במתמטיקה ובאסטרונומיה. כתביו של...

טורים אישיים12 בספטמבר 2019    2 דקות
0

מידה של רחמים

סאם זיברט לא בכדי אני ממליץ לפונים אליי קודם כל לקבוע פגישת ייעוץ - זה הזמן הכמעט יחידי המאפשר לי...

טורים אישיים12 בספטמבר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה