טורים אישיים

השומר אחי אנוכי?

טורים אישיים13 ביוני 2019    5 דקות
0

כשאח גדול דואג לאחיו הקטן וזה מסרב לשתף אותו בחייו, הוא שואב מידע מרשתות חברתיות או נאלץ לקחת חוקר פרטי • התוצאות עלולות להיות כואבות משחשש

השומר אחי אנוכי?

Iסאם זיברטI

"אני יודע שהבקשה שלי חריגה, אבל אני פשוט מודאג", אביתר ניסה להסביר לי את מניעיו להזמנת חקירה. כשאביו נפטר לפני שנים, הוא ביקש ממנו על ערש דווי לדאוג למשפחה במקומו. הבקשה נראתה הולמת ואחראית באותו שלב, אבל בפועל הוא לא ממש הצליח להיכנס לנעלי אביו. מצבה של אמו התדרדר עם השנים, ככל הנראה מבדידות וחוסר תעסוקה, והיחסים עם אחיו מעולם לא היו פשוטים. עם מותו של אביהם, הם פשוט התרחקו עוד יותר. זה לא שאביתר לא ניסה, אבל יאיר, אחיו, לא באמת תקשר איתו, חוץ מאשר בנושאים קונקרטיים. זה לא היחסים שהוא חשב שאמורים להיות ביניהם, אבל אביתר לא יכול היה לבנות את הקשר לבדו.
"אז למה אתה דואג?", ניסיתי לחלוב מאביתר יותר מידע. לא הייתה לו תשובה, הוא הודה בפניי שמקור המידע שלו הן הרשתות החברתיות. שם הוא רואה מדי פעם פרסומים על אורח חייו של אחיו ומשפחתו. מסעדות משובחות, הצגות, טיולים וכו'. עד כה נשמע לי נורמלי לחלוטין, עד שאביתר הוסיף את הנתון הבא: "הקטע הוא שיאיר לא עובד. לפחות לא שאני יודע, והמשכורת הקטנה של אשתו לא יכולה לכסות רמת חיים כזאת". עכשיו התחלתי להבין את הכיוון. אביתר מודאג מזה שיאיר מסבך את עצמו במשהו.
החקירה שלי החלה מבדיקות כלליות. דבר ראשון, כדי להבין האם יאיר עובד או לא. שנית, האם מצטברים לו חובות, תיקי הוצאה לפועל או תביעות כספיות למיניהן. ודבר אחרון, להתרשם בעצמי מאורח חייו. שמחתי לבשר לאביתר שאחיו לא צובר חובות כלשהם. לא נראה שמישהו "רודף" אחריו. "ההפך, הוא החליף את הרכב שלו בשבוע שעבר לדגם חדיש יותר", הערתי. בשלב זה עוד לא הייתה תשובה על פעילות עסקית שלו. אחרי שכל הבדיקות לא סיפקו לי את יתר הממצאים, החלטתי לבצע מעקב אחריו.
ישבתי מול הבית שלו בשעת בוקר ממש מוקדמת. רוב האנשים יוצאים לעבודה בין שבע לשמונה וחצי בבוקר, אבל ליתר ביטחון הקדמתי משמעותית. לקראת השעה שמונה ראיתי את אשתו של יאיר יוצאת ברגל מהבית לכיוון האוטובוס שלוקח אותה לעבודתה. היא לא עניינה אותי, אז לא עקבתי אחריה. הוא נושא החקירה שלי. בשעה עשר ראיתי אותו לראשונה. יאיר נכנס לרכב שלו והחל לנסוע. אחרי שעתיים של נסיעות נראה שענייניו הם סידורים שונים. לא משהו שאפשר לקשור לפעילות עסקית כזאת או אחרת. לאחר מכן הוא נפגש עם גבר כלשהו, בן גילו, והם ישבו לאכול יחד במסעדת דגים על חוף הים. למשך זמן מה ישבתי בסמוך אליהם. מהר מאוד התרשמתי מהשיחה שלהם שמדובר בפגישה חברית גרידא, לא מעבר. אחרי שנפרדו, יאיר נכנס לשתי חנויות ויצא משם עם שקיות קטנות. בסוף, לפני שחזר הביתה, הוא עצר לבקר את אמא שלו שגרה בקרבתו.
נתתי ליאיר צ'אנס והמשכתי במעקב למשך שלושה ימים נוספים. יאיר אומנם עשה דברים שונים בכל יום, אבל המהות הייתה דומה. כל מיני סידורים, חברים, קפה או אוכל טוב וקניות. שום רמז לפעילות עסקית כלשהי. כשישבתי לפגישה נוספת עם אביתר, חשפתי בפניו את הממצאים שגיליתי עד כה. עד כמה שזה הרגיע אותו היה דבר אחר שמשך כרגע את תשומת הלב שלו. "לא ידעתי שהוא מבקר את אמא כל כך הרבה", ציין. אם חשבתי לרגע שהוא מציין את זה לטובה, אז התבדיתי במהרה. זה הטריד אותו. לאמא שלהם יש מטפלת שדואגת לכל צרכיה, ויאיר מעולם לא היה הטיפוס של הילד הטוב והמתחשב שמכבד את הוריו. "מה קרה שפתאום הוא משקיען כזה?", ספק שאל, ספק הרהר. "אני נמצא אצלה בערך פעם בשבוע, ואמא לא אומרת לי על זה מילה", המשיך.

ילד של אמא

יכול להיות שהכל בסדר, ושהוא באמת דואג לאמו לעת זקנה, אבל כל עוד ישנו חוסר שיתוף והיעדר מידע, אביתר יישאר עם הרגשה לא נוחה. לכן כיוונתי אותו לשלב הבא. סידרתי לו מצלמה קטנה שחבויה בתוך מכשיר חשמלי. כל מה שאביתר צריך זה לחבר אותו לשקע חשמל בסלון הבית של אמו וזה עובד. אביתר דיווח לי כבר למחרת שהמצלמה הותקנה. עכשיו נותר רק לחכות.
שבוע מאוחר יותר אביתר שלף את כרטיס הזיכרון החבוי במכשיר והעביר לי אותו. אחרי שעברתי על הצילומים, חזרתי אליו עם מסקנות. "נראה שיאיר מנצל לרעה את החולשות של אמא שלכם", הסברתי. במילים אחרות, הוא מפעיל עליה מניפולציה רגשית על ידי זה שהוא מספר לה כמה הוא מסכן, לא מצליח למצוא עבודה ולא יכול לפרנס בכבוד את המשפחה שלו. אין אמא בעולם שלא תנסה למצוא דרכים לעזור לילדים שלה. בפועל, כל כמה ימים היא מוציאה כסף מזומן ומוסרת לו אותו. "אני חייב מזומן, כי אחרת המינוס ישתה לי את זה", שמעתי אותו אומר לה באחד הביקורים שלו. קשה להסביר כמה פתרון התעלומה כאב לאביתר. הוא התחיל את החקירה ממקום של דאגה לאחיו ולמשפחה, ובסוף הוא מגלה שאחיו מנצל לרעה את אמם, ועל הדרך מרוקן את הכיסים שלה, שאמורים לשמש לטיפול בה ושיום אחד אמורים להגיע גם אליו, אם יישאר משהו בכלל. וכל זאת לטובת חיי נהנתנות כ"פרזיט". ממש כואב.
אביתר המשיך ממני לעורך דין, על מנת לשקול את הצעדים האופרטיביים שניתן לעשות. הכיוון הכללי הוא להתמנות אפוטרופוס על רכושה של האם. כך גם לה לא תהיה גישה לכספים שלה בלי השגחה נאותה. אחרי מספר ימים אביתר ניגש לדבר עם אמא שלו על זה. "מה יכולתי לעשות?!", ניסתה להסביר לו כשדמעות חונקות אותה, "הוא לא ילד מוצלח כמוך. אין לו. הוא בצרות. הכבוד שלו לא נותן לו לפנות אליך, אז הוא בא אלי". נורא קל לתעתע במישהו כשרואים רק חלק מהתמונה.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

שאו תפילה

ביהדות רואים בתפילה חלק בלתי נפרד מעבודת ה’, ובהיעדר קורבנות היא מקבלת חיזוק. משכך, קבעו חז”ל את התפילה כמנהג שיש...

טורים אישיים7 באוקטובר 2019    2 דקות
0

סחיטה רגשית

כשישבתי עם סימון, נראה היה שיש הרבה על מה לחשוד. ההתנהגות של אשתו בחודשים האחרונים הייתה שונה בתכלית השינוי לעומת...

טורים אישיים7 באוקטובר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה