טורים אישיים

חוזה מגביל

טורים אישיים1 במאי 2019    6 דקות
0

דב, בעליו של בניין קטן וישן, הזמין ממני חקירה על יצחק - אחד הדיירים שאותו ביקש לפנות • על פניו, הוא ניצח את המשפט, אבל בפועל - המשפט היה זה שניצח אותו

חוזה מגביל
צילום: אינגאימג'

סאם זיברט

לא ידעתי מה להגיד לדב באותו רגע. שמעתי את פרטי המקרה שלו, ולא הייתה לי איזו תשובה מעודדת כרגע. מעבר לנסיבות שהוא תיאר בפניי, הוא בעצמו היה אישיו. הוא לא מבין דבר וחצי דבר בחוקים ומשפטים, וגילו המופלג לא באמת מאפשר לו באמת ללמוד את הנושא לעומק או משהו חדש, ובלי קשר, הוא מקטר בלי סוף על "המצב" שהוא נקלע אליו מבלי להבין אותו.
אחד מעורכי הדין שאני עובד איתם שלח אותו אליי. "אפילו אתה, עם הסבלנות התהומית שלך, זה לא יעזור לך הפעם", הוא לגלג עליי בטלפון בידיעה כמה אנרגיה אני הולך לבזבז על הלקוח הזה. אמר וצדק.
דב הוא בעליו של בניין קטן וישן. היו לו שם דיירים קבועים זה שנים רבות. כשהבניין הגיע לידיו, הוא קיבל איתו דייר אחד בדמי מפתח, שהחזיק עסק באחת החנויות של קומת הקרקע. אותו דייר משלם שכר דירה מאוד נמוך לאזור של הנכס, אבל זאת הייתה מהות העסקה בתקופה ההיא. דיירות מוגנת הייתה גם לעסקים. לדבריו של דב, אותה חנות כבר סגורה ונעולה זה חמש שנים. עד כה לא הייתה לו סיבה להתעסק עם זה, אז הוא פשוט זנח את העניין. לאחרונה הוא קיבל הצעה להרוס את המבנה ולבנות משהו חדש וגבוה יותר מעליו. דב לא יכול להוציא את זה לפועל עד שלא יפנה או יגיע להסדר עם אותו דייר מוגן.
טענת נטישה
אנשים אומרים ללא הרף: צרות של עשירים. הם מתכוונים שאין לאותו אדם זכות להתלונן, כי יש לו המון לעומת אחרים. עד כמה שזה נכון, ואחרים בטח היו שמחים להתחלף איתו – בסופו של דבר צרות הן צרות, והן אף פעם לא נעימות. ככה גם דב התייחס לזה. קשה היה לו לראות כמה המצב שלו מעולה, ושהוא לפני עסקה חלומית ומאוד רווחית. מה שכן היה לו קל לראות זה שאותו יצחק, הדייר המוגן, בטח יסחט ממנו כספים לא מוצדקים וידרוש את ליטרת הבשר שלו מהעסקה.
דב לא התמהמה והגיש תביעה לפינוי הנכס בטענת נטישה. הוא הגיש לבית המשפט צילומים על כך שהמקום סגור ומאובק, וצירף מסמכים שמעידים שאין בחנות כלל צריכה של חשמל ומים. בלי קשר, יצחק הביא תיעוד למיקום האמיתי של העסק שלו כיום. יצחק העתיק את העסק שלו לעיר אחרת ולמקום גדול יותר, והוא לא הסתיר זאת בכלל. אם דב חשב שזה יהיה קל ומהיר, נכונה לו הפתעה. יצחק הגיש ניירת חזרה שבו הוא מודה בעובדות, אבל מתכחש לנטישה. "המקום משמש לי כמחסן", כתב בכתב ההגנה שלו, "ואני מגיע לשם לעתים תכופות". רגע לפני הכרעת הדיונים על ידי שופט, דב הגיע עם המקרה אליי, ואחרי פגישה ארוכה, נתן לי תקציב לבצע בדיקה משלי.
הסדר הנכון של הדברים הוא להתבונן קודם כל בחוזה המקורי בין הצדדים. החוזה לא פעל לטובתו של דב בכלל, כי יצחק היה חתום באופן אישי, ועל פי ההסכם מותר לו להפעיל כל עסק במקום, בכל תחום שהוא ותחת איזו חברה שהוא רוצה. זה משאיר ליצחק את כל האפשרויות לצדו. לכן גם לא הייתה לו בעיה להגיד שזה המחסן שלו מהיום והלאה. כשביקרתי בכתובת, השכנים בבניינים הסמוכים הכירו היטב את יצחק. "אני רואה אותו מגיע מדי פעם", אמר אחד מהם, מה שמחזק את הטענה שלו שזה אכן מחסן בשימוש. "אותו וגם אחרים, בטח עובדים שלו". גם זה היה הגיוני. מסתבר שיצחק פיתח מאוד את העסק שלו במהלך השנים, ואין הגיון שהוא יבוא בעצמו לקחת משם סחורה.
כשנפגשתי פעם שנייה עם דב, הייתי כבר יותר מוכן אליה. גם כי למדתי את ההתנהלות מולו, וגם כי סיימתי את הבדיקה שהתחייבתי אליה. "עד כמה שהדברים פועלים לרעתך והחוזה מגביל, מצאתי קצה חוט אחד ששווה לבדוק". כשהייתי במחסן של יצחק, הצלחתי להציץ פנימה אל הקופסאות שמאוחסנות שם. יצחק הוא יבואן של חלקי חילוף, אבל נראה כי הקופסאות שם מכילות דברים אחרים, שלא קשורים לעסק שלו. ממה שבדקתי אין לו חברות אחרות שהוא מנהל. "אני חושד שזה משמש מחסן של מישהו אחר ולא של יצחק. עוד לא יודע להגיד בוודאות. אפשר להציע לך משהו?", לא באמת שאלתי אלא ישר הצעתי.
לא מוותר
עד כמה שתחושת הבטן שלי מסתברת כנכונה, לא חשבתי שכדאי לדב ללכת בעקבותיה. "העלויות של החקירה, המאבק המשפטי, והכי חשוב – הזמן שכל התהליך ייקח, עשויים בסופו של דבר לפעול לרעתך", ניסיתי שיבין את הפרקטיות בחיים. באיזשהו מקום ציפיתי לתגובה שלילית של דב. "אבל זה לא צודק, לא הוגן", ענה והוסיף: "זה לא חוקי". בכל הוא צדק, אבל שוב, ניסיתי שיראה מול העיניים שלו משהו מעשי שניתן לממש כרגע ולא בעתיד. לא משנה כמה התאמצתי, דב לא היה מוכן לוותר על מה שהוא האמין ששייך לו.
דב אישר את המשך החקירה, ואחרי תצפית ממושכת על החנות הצלחתי לזהות מישהו אוסף ארגזים מהמחסן. הוא הוביל אותי למיקום שונה מיצחק ולפרטים של חברה אחרת. מסתבר שזאת חברה שמופעלת על ידי בנו של יצחק. כשדב הגיש את טענותיו מחדש לבית המשפט, יצחק כתב תשובה שהוא מרשה לבנו לאחסן אצלו כמה דברים ושזה לא מהווה הפרת חוזה.
עברו כמעט שלוש שנים, כשדב סיים את ענייניו המשפטיים עם יצחק. הוא הצליח לפנות אותו מהנכס בפיצוי קטן ולא משמעותי. על פניו, ניצח את המשפט, אבל בפועל – המשפט היה זה שניצח אותו. מעבר לזה שהוא צריך לחפש משקיע חדש שיתעניין בנכס שלו, הוא נשאר מותש מהקרבות, עייף מהסחבת ומדוכא מהטחינה האיטית של גלגלי הצדק. לא נותרה בו מספיק אנרגיה כדי לטפל בנכס שלו. בטח לא בגילו. הזהרתי מראש שזה לא תמיד פרקטי להיות צודק.

הכותב הינו בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ימי סליחות

ר’ אברהם בן מאיר אבן עזרא, (ראב”ע), היה מהבולטים בהוגים היהודים בימי הביניים, ועסק גם באסטרולוגיה, במתמטיקה ובאסטרונומיה. כתביו של...

טורים אישיים12 בספטמבר 2019    2 דקות
0

מידה של רחמים

סאם זיברט לא בכדי אני ממליץ לפונים אליי קודם כל לקבוע פגישת ייעוץ - זה הזמן הכמעט יחידי המאפשר לי...

טורים אישיים12 בספטמבר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה