טורים אישיים

על בגדי החלפה, חברים וקורנפלקס עם חלב

טורים אישיים6 במרץ 2019    3 דקות
0
על בגדי החלפה, חברים וקורנפלקס עם חלב

מאת: ענבל וייס

כשמספר 2 שלנו אומר שהוא רוצה להזמין חבר, מתחילה אצלי מלחמה פנימית בין הרגש לשכל. הרגש תוקף את הגוף בצמרמורות ומיחושים. התגובה הטבעית שלי היא תחושת דחייה וזעזוע עמוק מהמחשבה על ילד נוסף שיערער את המאזן המשפחתי שהתרגלתי אליו, על כל האוכל שהילד הזה יצרוך בזמן שהותו ועל האפשרות הסבירה שזה ייגמר בכך שאאלץ לנגב את ישבנו.

השכל נחלץ להגנתו ומזכיר לי עד כמה חשובה האינטראקציה החברתית בגיל הזה, עד כמה זה מעצים אותו שבאים אליו חברים ועל האפשרות הזניחה שאולי מכך שהם יעסיקו כולם אחד את השני, אני אפילו אצליח ליהנות קצת.

בכל מקרה, תמיד אני מסכימה. לרוב זה עובר בשלום והשכל נוזף ברגש ומעמיד אותו על מקומו וטעותו, שוב. "רואה? זה לא היה כל כך נורא. תירגעי כבר עם הפולניות שלך".

הכל היה נכון עד אתמול, כשאספתי את נ' מהגן והבילוי המשותף והסולידי בגן השעשועים לא הסגיר את מה שעתיד לקרות כחצי שעה מאוחר יותר.

כשהוצאתי את הבנות מהאמבטיה, הבל ריח קשה מנשוא קיבל את פנינו כבר במסדרון, והעלה חשד סביר לתאונת שירותים קלה. ביקשתי לוודא עם נ' שהוא זוכר איפה השירותים בביתנו. הוא הנהן במרץ שהוא יודע ונתן לי ליהנות מהמחשבה שזו הייתה רק הפחה קלה. אלא שמהר מאוד לא נותר מקום לספק. הילד פספס בתחתונים. וזה לא פיפי.

'נראה לי שפספסת חמוד'. מצאתי את עצמי מגייסת את הטון הכי חביב שלי אבר. מתאפקת לא להתקשר לאמא שלו, לא להביע מצוקה או סלידה, מנסה לחשוב איך הייתי רוצה שיתנהגו עם הילד שלי לו חלילה היה קורה לו אותו הדבר.

'בוא. אין לך מה לדאוג. אני אנקה אותך ותהיה כמו חדש' לאחר המהום מצידו של משהו שנשמע כמו סירוב הבהרתי לו חד משמעית שאצלנו בבית לא אוכלים לפני מקלחת ובכך סגרתי את הפינה.

על אף הצחנה הקשה התנהגתי כסופר מאמא בהתהוות, תקתקתי את הילד, הלבשתי לו פיג'מה נקיה וניגשתי אחר כבוד למשימה המורכבת הבאה הלא היא ארוחת הערב.

לאור התנהגות המופת שלי במקרה הקודם, ויתרתי לעצמי על הניסיון לגבש ארוחת ערב נורמלית והודעתי שקורנפלקס עם חלב זו ארוחת הערב האולטימטיבית בביתנו. הילדים צהלו והאנרגיות היו בשמיים, ובזמן שאווררתי את כל הבית מריחות הצחנה, אחד הילדים שפך קערת חלב בלב המטבח ובתזמון מושלם הקטנה העיפה קערת אורז לרצפה. בדיוק ברגע המכונן הזה, אימו של העולל המפספס הגיעה, שמעה (והריחה) את כל מה שקרה, התנצלה מקרב הלב ואולי קיוותה שהאדמה תבלע אותה ברגע מביך שכזה, ואני רק חלמתי על הרגע בו המגב יפגוש את הרצפה ויחזיר לה את צבעה המקורי.

בסוף היום ההיסטרי הזה ישבתי לדייט צפוף עם קונטיינר של בן אנד ג'ריס וגמלתי בליבי שחברים שטרם מלאו להם חמש שנים, יכולים לבלות איתנו יחד עם אמהותיהם הביולוגיות במרחב הציבורי אמנם, אבל הכניסה לביתנו תותר לעוללים גמולים (לכל הדעות) בלבד.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

“אם קשה, זה סימן שאתם בעלייה”

כאשר הייתי צעיר, פחדתי להיפתח בפני אנשים. הפחד אמר לי שאם אחשוף את עצמי זה ייגמר ברע, שלא יאהבו אותי....

טורים אישיים19 בנובמבר 2019    2 דקות
0

דייט ראשון (חלק א')

רבים רואים בדייטים הכרח בדרך לזוגיות, אבל המפגש הראשוני הוא בגדר עונש וטורד את מנוחתם. פנויים ופנויות רבים מוטרדים מהשאלות:...

טורים אישיים19 בנובמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה