טורים אישיים

הילד שלי בונקר

טורים אישיים31 בינואר 2019    3 דקות
0
הילד שלי בונקר
צילום: ingimage

Iמיכל נדלI

נושא הגנת הפרטיות הוא רלוונטי בימים אלה יותר מתמיד. פרשיית היו"ר לשעבר של לשכת עורכי הדין, אפי נוה, מעלה סוגיות הרלוונטיות לנו כהורים. השבוע חל יום הגנת הפרטיות הבינלאומי, שמכונה גם יום הגנת המידע. בוויקיפדיה מסבירים כי יום זה חל ב-28 בינואר, המועד הבינלאומי שהוכר על ידי האו"ם ומצוין במרבית מדינות העולם החופשי, במטרה להעלות את המודעות לקידום ההגנה על הפרטיות ועל המידע האישי במרחב הדיגיטלי.
כהורים, אנו רוצים להגן על ילדינו מסכנות העולם. ההתפתחות הטכנולוגית והעולם הווירטואלי הביאו איתם שפע של מידע, יכולת מדהימה לתקשורת בין אנשים וגם סכנות האורבות ברשת.
שרון וליאור הגיעו לקליניקה ותיארו תחושת מצוקה. בתם בת ה-14 דניאל מסתגרת בחדרה וגולשת כל היום בטלפון. לדבריהם, בניגוד לבנם הבכור, שהוא דברן גדול, את דניאל הם מכנים "בונקר". היא לא משתפת אותם בעולמה, ובזמן האחרון היא רזתה, נראית מדוכאת, והם ממש דואגים. הם שוקלים לדרוש ממנה את הססמה לנייד על מנת להיות מעורבים בחייה, או להחרים לה אותו עד שתספק להם הצצה לעולמה הווירטואלי. דניאל כמובן מסרבת ואומרת להם שזכותה לפרטיות.
אז איך אנו שומרים על האיזון בין שמירה על פרטיותו של הילד, לבין הרצון שלנו להגן עליו. האם חיטוט בעולם הדיגיטלי שלו זהה לחיטוט שהורים בעבר ביצעו בחדרי הילדים? ואיך מביעים התעניינות ומראים נוכחות הורית מבלי להפוך לחטטנים ושתלטנים?
נחזור לדניאל, נערה בגיל ההתבגרות. גיבוש הזהות העצמית הוא חלק משמעותי בשלבי ההתפתחות בגיל ההתבגרות. כיום הגבולות מטושטשים בין הורים לילדים. ההורים נראים צעירים ואוהבים לעשות דברים כמו המתבגרים, והנוער מחפש מקומות לבדל את עצמו.
אולם המרחב הפרטי של המתבגר הוא הכרחי לבניית זהות נפרדת. תמונה מוכרת היא ילדים שמסתגרים בחדר, המספק להם מרחב פרטי פיזי ופרטיות נפשית. כל עוד הילד לא מראה סימני מצוקה, אנו יכולים להישאר במישור של ההתעניינות. מומלץ, על בסיס קבוע, לנהל עם הילדים שיחה, לדפוק בדלת, להיכנס לחדרם, להתעניין בעולמם, להגיד שחשוב לנו לדעת שהם מרגישים טוב, שאנחנו כאן בשבילם.
תקשורת דו-כיוונית תתקיים כשהמשפחה תסגל סוג תקשורת שמשתף במחשבות ורגשות ותהיה התעניינות עקבית. בנוסף, ניתן לילד את ההרגשה שאנחנו סומכים עליו ואנחנו פה בשבילו. ילדים שחווים מצוקה, יכולים לספר לנו על מקרה שקרה ל"חבר" על מנת לפתח שיחה. לעתים באופן לא מודע הם ישאירו סימנים למצוקה על מנת שתתגלה. שיר פרטי, יומן פתוח, מחשב פתוח על סרטון מסוים – כל אלה יכולים להיות קריאות מצוקה.
ההמלצה שלי – פתחו איתם שיחה, שאלו איך אפשר לעזור, ונסו לא להיות ביקורתיים ושיפוטיים. כולנו כילדים וכמתבגרים נקלענו לאירועים מביכים באופן כזה או אחר. מגיל הגן, כדאי לנהל עם הילדים שיח על הסכנות ברשת. מה מותר, מה אסור, כיצד מבוגרים עלולים להתחזות לילדים ולפתות אותם. בקשו שיעדכנו אתכם כשיוצר איתם קשר אדם זר. כמו כן, ודאו שהחשבונות שלהם ברשתות הם בסטטוס של "פרייבט", שצריך לאשר כל עוקב.
בנוסף, הסבירו להם שגם תמונה ששולחים לחברה טובה יכולה להיות מופצת ושבדיחות בוואטס-אפ עשויות להיות חשופות לכולם. ניתן לחסום אתרים לא מתאימים, בעיקר לגילים הצעירים. עם מתבגרים כדאי לשוחח על גבולות. ובכלל, התחברו לילדים ברשתות החברתיות – אינסטגרם, טוויטר, טלגרם וכדומה. אם הם מעלים תוכן לא הולם, דברו איתם על כך.
והכי חשוב – פנו זמן לילדים, היו שותפים לעולמם, הזכירו שוב ושוב שאתם פה בשבילם לעזור ולשמוע. הזכירו את יועצות בית הספר, בן משפחה קרוב. ייתכן שהילד חושש לפנות אליכם, אז ודאו שיש לו למי לפנות. כשהילד ירגיש שיש לו כתובת, נותר רק לקוות שיפנה אליה. והכי טוב – אלינו.

__________________________________________________________________________________________________________

הכותבת היא מיכל נדל, מטפלת בפסיכודרמה וב-CBT, מתמחה בילדים, נוער והדרכות הורים ׀
שאלות, תגובות והארות ניתן לשלוח למייל: Michalnadel@gmail.com

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

"גם אני רוצה קורקינט חשמלי"

אוראל, נער בכיתה ח', שיתף אותי בכך שאתמול נפל מקורקינט חשמלי וקיבל מכה רצינית ברגל. הוא הוסיף שלא שיתף את...

טורים אישיים3 בדצמבר 2019    2 דקות
0

האימפולסיבית

אני לא אוהב הקפצות. כבר עמדתי בעבר בלא מעט מבחנים של ספונטניות, וגיליתי על עצמי כמה מוכן ודרוך אני יכול...

טורים אישיים3 בדצמבר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה