טורים אישיים

פרקר 51 מנצח

טורים אישיים21 בינואר 2019    6 דקות
0
פרקר 51 מנצח

מטבעו של עולם המשפט בו אני מבלה כבר מעל 40 שנים, שבמרבית התיקים יש זוכה ולמרבה הצער גם מפסיד. האסטרטגיה לזכות, לא מסובכת. היא מורכבת תמיד מאותם כללים – דע את החוק כדבר ראשון, בחר לך תיק טוב, ובחר לקוח טוב. כל היתר זה טקטיקה שמחייבת הכרת התיק והכנתו בצורה טובה …. וגם מזל.

על איזה שופט אתה "נופל" – זה כמו רולטה, עניין של מזל. זהו נעלם בעייתי ביותר וטרם נמצא לכך הפתרון. לפחות אני, לא יודע איך לגרום לכך שאוכל לבחור את השופט שאני רוצה. זה כמעט אף פעם לא קורה לי, שמצליח לי, שתיק יגיע לשופט הכי מתאים. מרפי תמיד עובד אובר-טיים בנושא הזה.

ולכן כל טקטיקה וכלי מלחמה חוקי, שניתן להעזר בו כדי לזכות בתיק, הרי זה משובח ויש להשתמש בהם.

ומעשה שהיה כך היה. התיק, תיק מורכב ובו עשרות צדדים עם אינטרס אחד – לזכות בקרקע ולא להיות זה שיתפס עם "הזנב" מחוץ לדלת ויאבד את זכותו בקרקע, שכן כל התיק הינו תולדה של חמדנות, כאשר חברה נוכלת אחת, חברה לה, למרבה הצער, לעורך דין חמדן לא פחות,  ושניהם מכרו יותר קרקע מאשר היתה לחברה … ומישהו כאן ימצא את עצמו בחוץ ויאבד את זכותו בקרקע.

כבר בהתחלה ידעתי שמצבו של מרשי לא בטוח. זה הוא ועוד כמה "מתנדנדים"… וזה שנופל … נופל.

התיק הגיע, כמובן, במעשה מרפי מובהק, ל"כבודה", שהיא הייתה האחרונה מבין כל סגל השופטים עם הסבלנות לשמוע תיק כה מורכב עם עשרות משפחות, מניין עורכי דין, כאשר כל אחד עם העסקה שלו ונתוניה, וכל מה שנותר ל"כבודה"  לעשות, זה לעשות סדר בבלגאן. מי זוכה – ומי בחוץ.

לפני הכניסה לאולם המשפט הושבתי את מרשי לידי ואמרתי לו – "אל תבהל ממה שתראה כאן היום. יש לנו עסק עם "כבודה" שהיא, איך לומר זאת בעדינות …. בעלת מזג שיפוטי הדומה למזג אויר הנע בין בריזה אביבית נעימה לבין טייפון דרגה 4 (עם רוחות הנושבות  במהירות של  250 קמ"ש)".

הסברתי למרשי כי ל"כבודה" ישנה בעיה שהיא רגע צוחקת ומלטפת ורגע כועסת ולועסת. לעצמי, כהדיוט גמור בעניינים של פסיכולוגיה, הגדרתי את המצב כמאניה- דיפרסיה, מבלי שבאמת הכרתי את המחלה, או את סימניה או את מהלכה. יתכן שצדקתי באבחון – סביר יותר שטעיתי.

"אבל אל תדאג" אמרתי למרשי, "אנחנו נהייה בצד המלוטף. אף גערה לא תשמע לכיוונינו ואני מאמין שנצא מהדיון היום במצב טוב!"

"אבל איך אתה יודע מראש ?" נשאלתי.

"חכה ותראה" אמרתי, ונכסנו לדיון ולגוב האריות.

עשרות משפחות מיוצגות פעמים רבות ע"י מספר רב של עורכי דין. למה לא יכלו להתאגד כמה משפחות ביחד ? לא יודע.  אבל זה טוב לפרנסה של רובנו.

וההצגה התחילה, או יותר נכון הדיון התחיל, ו"כבודה" לא מאכזבת. ממש כצפוי. את זה היא לועסת עד דק ואת השני בולעת חי והשלישי עומד במקלחת של רותחין …. ואני ? ….  אלי באים החיוכים, ו"למה לא עשיתם כמותו כדי לפתור את הבעיה" ? … ו"למה אתם מקשים ולא מחפשים מוצא" ? …. ו"אני אחייב אתכם בהוצאות" …. ואני ? כולי חיוך של חתול צ'שייר וכל שאני עושה זה מועך בידי ומגלגל מיד ליד עט פרקר 51.

כן כן, זהו נשק חדש ויעיל. חרב להשכיר. המשהו הנוסף הדרוש לנצחון שלי עבור מרשי. פרקר 51 סגול-בורדו, יפה וסקסי. תודו שזה עט סקסי. יש משהוא בציפורן החבויה תחת המעטה המעוגל. עט שכותב נהדר ונראה מצוין על השולחן שלפני, עם כיסוי זהב נוצץ, שלא מזמן צחצחתי אותו אצל מוטי חברי הצורף. יהלום של ממש שקורץ ל"כבודה" ומושך את עינייה כמו מהופנטות, שכן, לפניה על הדוכן שלה, עושה "כבודה" בדיוק את אותן תנועות ממש, ומעבירה מיד ליד את אחיו התאום לשלי – פרקר 51 אפור עם כיסוי כסוף. נוצץ ויפה … אבל לא כמו שלי.

ובהזדמנות הראשונה שהדיון מאפשר זאת, אני מתקרב לדוכן של "כבודה" כדי להציג ל"כבודה" מפה של האזור המדגימה את הבעיה ונותנת פתח לפתרון הבעיה של התיק, והיא אומרת לי בקול מלטף "תראה לי". ואני מראה לה את שלי. וזה חזק ממנה. והיא מחזיקה אותו בידיה ולרגע קט כל האולם, עם מניין עורכי הדין וכל הקהל הרב של המשפחות אשר נלחמות על ביתן …. כולם נעלמים והאולם נסגר עלי ועל "כבודה" ורק שנינו ביחד, זה מול זאת, בחלל סגור ופרטי. שני אוהבי פרקר 51, שלרגע מתחברים נפשותינו ואנו בהבנה מלאה ואחידה, כי כל עוד יש פרקר 51 בעולם, "שלעולם לא מאכזב" …. הכל בסדר, ויהיה בסדר, ויש סדר, וכל הבלגן של התיק הזה יסתדר ונמצא לכך פתרון.

הרגשתי אז כמו אותו מלצר נתנייתי שכולנו הכרנו בנערותנו. הוא היה מכוער ביותר עם אף גדול כל כך שהוא נשבר, אולי בקטטה, והתאחה בקיפול לצד, אבל כל כיעורו לא הפריע לו להסתובב ולצוד כרצונו תיירות בלונדיניות משבדיה. אז, בימים ההם, היו אלה תיירות מסקנדנביה שקישטו את עירנו. והנה מלצרנו המכוער הצליח בצורה מעוררת כעס וקנאה, כי היתה לו שיטה בדוקה. הוא הסתובב תמיד עם כלבת פודל ננסית, לבנה ויפיפיה. כמה שהוא היה מכוער – ככה הכלבה הייתה יפה. וכלבת מחמד זאת לא נתנה לאף תיירת יפייפיה צ'אנס להתעלם ממנה, וכל אחת הייתה מתפעלת מיופייה ומבקשת ברוב בלונדיניותה ללטפה ולהרימה…. כי זה היה חזק ממנה, והיא צוחקת ופותחת בשיחה עם מיודענו המכוער, וזה כל מה שהיה נחוץ לנצח. כלבת מחמד – זה כל מה שהמכוער היה זקוק לו כדי לכבוש. כלבת מחמד.

ובאותו רגע שהיה ברור לי שניצחתי, הבנתי שגם אני הולך לזכות בתיק בזכות הפרקר שלי – פרקר מחמד!  חזרתי למקומי עם העט בידי, הנחתי אותו לפני על השולחן והוא קיבל ליטוף חם ואוהב על הראש. עט טוב, עט טוב.

ומחבריי המלומדים, אשר בין אוהבי הפרקר 51, ואשר אולי מזהים את "כבודה", למרות כל מאמצי שלא להביא לזיהויה, כדי לא לפגוע ב"כבודה" ובכבודה – אבקשכם שלא לגלות ברבים את שמה. זה לא היה באשמתה. לא מחלתה ולא אהבתה. זה היה חזק ממנה כמו שזה חזק מכולנו, האהבה לפרקר 51 – עט מחמד.

הכותב הוא עו"ד אריאל פלג

אייר: אור ויצמן

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

ימי סליחות

ר’ אברהם בן מאיר אבן עזרא, (ראב”ע), היה מהבולטים בהוגים היהודים בימי הביניים, ועסק גם באסטרולוגיה, במתמטיקה ובאסטרונומיה. כתביו של...

טורים אישיים12 בספטמבר 2019    2 דקות
0

מידה של רחמים

סאם זיברט לא בכדי אני ממליץ לפונים אליי קודם כל לקבוע פגישת ייעוץ - זה הזמן הכמעט יחידי המאפשר לי...

טורים אישיים12 בספטמבר 2019    6 דקות

כתיבת תגובה