טורים אישיים

מוישה גרויס

טורים אישיים6 בדצמבר 2018    6 דקות
0

גם בלעדיי חנה כבר מזמן הבינה שיש מישהי אחרת שמעסיקה את בעלה אחרי שעות העבודה, אז מה גרם לה להישאר עם בן אדם לא נאמן, שהתגלה ברבות השנים כטיפוס מפונק ועצלן?

Iסאם זיברטI

אפשר להתרגל להכל בחיים. בטח ובטח להתדרדרות מערכת היחסים. מה ששבר את חנה באמת זאת הזחיחות שהתלוותה לשינוי ההתנהגותי שלו. זה השלב שבו היא החליטה לבוא אליי לייעוץ.
כששמעתי את סיפורה של חנה, לא חשבתי שהיא צריכה את שירותיי. לא באמת היה להם על מה לריב. סכום הכתובה היה נמוך מאוד – "כבר אז הייתי צריכה להבין עם איזה קמצן התחתנתי", העירה כבדרך אגב. הילדים שלהם גדולים ואין צורך לריב על משמורת או מזונות, והרכוש הדל שלהם מתחלק לשניים על פי חוק. בכל זאת, היא לא העזה לעשות את הצעד. הם דיברו על זה ללא הרף, והוא אמר שמבחינתו אין שום בעיה, אבל הוא לא יהיה זה שייזום. בינתיים, משה חי את חייו.
חנה כבר מזמן פענחה שיש מישהי אחרת שמעסיקה את בעלה אחרי שעות העבודה שלו. היא זוכרת היטב את התקופות שזה הפריע לה בטירוף וכשפנתה אליו הוא שיקר לה במצח נחושה. עם הזמן היא פיתחה אדישות למצב, מתוך מחשבה שזה מסמל את העתיד שלה כגרושה פוטנציאלית. כששוחחה איתו החלו המריבות. היא סברה שהיא לא צריכה לחלוק איתו את הזכויות הסוציאליות שלה. זו היא שעבדה כל השנים וצברה חסכונות ופנסיה, והוא התפטר בכל פעם שלא היה לו נוח בעבודה. משה התגלה כמפונק למדי, ללא כל התאמה למצב הכלכלי המורכב בבית.
חוסר פתרון הביא אותה לחיות לצדו ולא איתו. הם אומנם חלקו את אותו בית, אך הזמן היחידי שבו הבית באמת שימש כמודל משפחתי כלשהו היה בסופי השבוע, כשילדיהם הגיעו להתארח לארוחת ערב. בכל שאר ימות השבוע זה פעל אחרת. חנה מילאה את חייה בבילויים ותחביבים אחרים בלעדיו, ולו רק לא כדי לראות את זיו פניו כשהוא חוזר מאוחר הביתה. מה שהיא אף פעם לא הבינה זה מדוע בכלל הוא מסתיר את הקשר האחר שלו, אם זה לא באמת פוגע בו. לכן, גם כשאמרתי לה שהמידע לגביו לא באמת ישנה משהו ברמה המשפטית, חנה רצתה לגלות יותר. "הוא אובייקט קל", הסבירה. "הוא לא חושד בכלום וגם לא יאמין שאני עושה דבר כזה".

זמן למאהבת

היות שמשה לא חייב דין וחשבון לאשתו, הוא יכול לפגוש את המאהבת שלו, אם היא אכן קיימת, אחרי שעות העבודה. במשך חודשים רבים הוא נוהג להגיע הביתה מאוחר. לכן היה סביר והגיוני להתחיל מעקב אחריו ממקום העבודה שלו. אין לו כל סיבה הגיונית לחמוק החוצה במהלך היום.
למחרת בשעה שלוש וחצי זיהיתי את הרכב שלו חונה בחניון הסמוך למקום העבודה, ומיקמתי תצפית על הרכב ועל הכניסה הרגלית. בכוונה החלטתי לבוא מוקדם יותר, כדי להכיר טוב יותר את האזור ואת אפשרויות התנועה באזור. שעה לאחר מכן ראיתי אותו יוצא מהבניין. הוא לא היה לבדו. מישהי הלכה לצדו, אבל מהר מאוד אפשר היה להבחין שזו חייבת להיות סתם מישהי שעובדת איתו שם.
משה הגיע לבדו לרכב והחל בנסיעה. אחרי שלושה רחובות נעצר ליד כספומט ומשך לו מזומנים. זה תמיד סימן טוב. אחרי נסיעה קצרה לעיר הסמוכה, הוא חנה ונבלע במין חנות משקאות, בכיוון החלק האחורי שלה. אני אפילו לא יודע איך להסביר מה זה המקום הזה. "זה חמארה", הסביר לי יוסי, החוקר שעבד איתי. מין כינוי שהודבק למקומות האפלוליים הללו שבהם שותים אלכוהול ומשחקים קצת משחקים. רק בדיעבד אני מבין שמקור השם הוא בערבית, ושהכוונה לסוג של כוך או מאורה. לא מדובר במקום של הימורים, אלא סוג של מפגש חברתי. אחרי מספר שעות משה חזר הביתה.
ביומיים לאחר מכן אותו תסריט חזר על עצמו. חנה החלה להצטער על אותן מצוקות רגשיות שנקלעה אליהן בעבר, בשעה שייתכן כי משה בכלל לא בוגד בה אלא סתם שיחק ושתה קצת. מצד שני, הוא מעולם לא אמר לה מילה על זה. היא החליטה לתת לזה עוד צ'אנס.
למחרת מסלול הנסיעה שלו היה שונה. זה התחיל מזה שהוא התעכב בתוך הרכב, ונראה היה שהוא מחליף חולצה. מאוחר יותר הבנתי שהוא שם צלונים על החלונות. הוא נסע למרכז בני ברק, ונעמד באחד הרחובות. מתוך אחת הסמטאות הגיעה מישהי במהירות ונכנסה אל הרכב, והוא התחפף משם במהירות שיא. חצי שעה מאוחר יותר הוא העמיד את הרכב במקום חשוך, קרוב לשפת הים, וכיבה את המנוע. קרוב לארבע וחצי שעות ערכתי תצפית על הרכב המבודד במקום ההוא. האיש כנראה פר הרבעה, כי אף אחד לא מתבודד כל כך הרבה זמן. אבל חנה ביטלה בשנייה את אפשרות הזמן המופלג של מימוש היכולת המינית שלו. מה שאומר, שזה כנראה סיפור אהבה. כשהם נסעו בחזרה לבני ברק עזבתי אותו והמשכתי אחריה, כדי לברר את פרטיה.

בוגדני אבל לא רע

בימים שלאחר מכן ביססתי את תיאוריית סיפור האהבה, וכך זה נראה. נראה שהם מבלים זמן רב יחד כשאפשר. ראיתי אותו נותן לה כסף, ראיתי אותם עורכים יחד קניות, וכמובן גונבים רגעים אינטימיים כשאפשר. היא חרדית נשואה והוא חילוני. זה לא סתם רומן רגיל אלא קשר לא אפשרי. הדרך היחידה שלהם להיות יחד זה בתחבולות והסתרות. "וזה בדיוק היתרון שלך עליו", הסברתי לחנה.
לא היינו בטוחים שזה יעבוד, אבל לא היה לנו מה להפסיד. בפעם הבאה שחנה שוחחה איתו, היא חשפה בפניו את מה שגיליתי לה. "אם אפתח את הפה, היא לא תוכל להראות את הפנים שלה יותר בבני ברק", אמרה, ופניו של משה לא ידעו איזה צבע לבחור. הוא אולי גבר בוגדני, אבל אף פעם חנה לא אמרה שהוא איש רע. נראה היה שזה נגע בו ואכפת לו. זה היה בסיס טוב לנהל איתו משא ומתן ותרני לקראת גט. מה שעוד יותר היה חשוב לה זה שהמבט הזחוח עזב אותו. הוא כבר לא חוצפניאק. אין יותר מוישה גרויס.

__________________________________________________________________________________________________

הכותב הוא בעליו של "סייט חקירות",
טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

“אם קשה, זה סימן שאתם בעלייה”

כאשר הייתי צעיר, פחדתי להיפתח בפני אנשים. הפחד אמר לי שאם אחשוף את עצמי זה ייגמר ברע, שלא יאהבו אותי....

טורים אישיים19 בנובמבר 2019    2 דקות
0

דייט ראשון (חלק א')

רבים רואים בדייטים הכרח בדרך לזוגיות, אבל המפגש הראשוני הוא בגדר עונש וטורד את מנוחתם. פנויים ופנויות רבים מוטרדים מהשאלות:...

טורים אישיים19 בנובמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה