טורים אישיים

רגע אחד גנוב

טורים אישיים7 בנובמבר 2018    5 דקות
0

הבעל חושד ברומן המתקיים בין אשתו והבוס שלה • מעקב צמוד אחרי השניים לא העלה אף נתון מחשיד, עד ש...

רגע אחד גנוב
צילום: Istock

ראיתי את הרכב של רויטל חונה בחניית הבית שלה, אז ידעתי שהיא בבית. הרגשתי מאוד נבוך לעשות את הצעד הבא, אבל עשיתי אותו בכל זאת: "ערה?", שלחתי הודעת טקסט עם סמיילי ליד. השעה הייתה קרוב לחצות.
"ממך לא הייתי מצפה", השיבה אחרי פחות משתי שניות. יכולתי להבין למה היא הגיבה ככה. אלו שנמצאים לצדי, בין אם הם מכריי או לקוחותיי, מכירים עד מהרה את השקפת עולמי. "אני מתאר לעצמי, אבל זה לא באמת נורא כמו שזה נשמע", עניתי ושאלתי: "אפשר לעלות?". תיארתי לעצמי כמה רע זה יכול להיראות שאני עולה לדירתה של לקוחה לשעבר, גרושה בהווה, שנראית טוב כמו שהיא תמיד ידעה להיראות. "ועוד דבר", הוספתי אחרי שהיא שאמרה "כן", "בבקשה, אל תפתחי את האור בבית כשאני עולה".
זה החל מספר ימים קודם לכן, כאשר פגשתי בפעם הראשונה את ריצ'רד, לקוח חדש במשרדי. לא מכבר הוא חגג את יום הנישואים העשירי שלו, אבל בתוך תוכו הוא לא חגג כלל. מזה כשנה שיש לו ספקות לגבי אשתו, סיגלית, המלווים בחשדות כבדים על רומן שהיא מנהלת עם הבוס הישיר שלה. לדבריו, יש ביניהם יותר מדי תקשורת עבור יחסים רגילים של עובד-מעביד, שגולשת בין היתר לשעות הערב והלילה.
ריצ'רד ניסה בכל הזדמנות לקרוא חלק מההודעות הללו, וכשהצליח לא ראה משהו שאישר או הפריך זאת. הודעות רגילות בין עובדת למעביד שלה. לא "מאמי/חמודה/אוהב" וכאלה. הודעות. חלקן מבטאות את הידידות שנרקמה ביניהם, מידע על החיים האישיים שלהם, אבל לא ברמה אינטימית. ובכל זאת ריצ'רד חשד, ולא העז להגיד מילה. הוא היה מספיק חכם להבין שאין טעם להגיד משהו. אחרי חגיגות העשור הוא פנה אליי לעזרה.
היין יספר את הסיפור האמיתי
הנחת העבודה הבסיסית שלי הייתה שאין כל חשיבות לפעילות כלשהי שאולי קורית או לא קורית בתוך המשרד עצמו. לא אמור להיווצר מצב שבו סיגלית נשארת לבד עם הבוס שלה במשרד. לכן, אם הם אכן מנהלים רומן כלשהו, הוא חייב להתבצע מחוץ למשרד. בין אם הם קובעים אי שם בחוץ או פשוט נוסעים יחד, באמתלה של פגישה עסקית. מה גם שכל ערב סיגלית נמצאת בבית עם שני הילדים שלהם. עוד סיבה מדוע זה חייב לקרות בזמן העבודה.
התחקיתי בעקבותיה מהרגע שיצאה מהבית ועד שחזרה, בדיוק כמו שקבעתי עם ריצ'רד. אחרי ארבעה ימים של מעקב צמוד, למדתי להכיר מספר פרטים סטנדרטיים שלומדים בכל מעקב. זהות של המכוניות של כל מי שעובד איתם במשרד, מתי הם הולכים לאכול, מי אוכל עם מי וכדומה. אבל בתוך כל זאת, לא עלה משהו שמרמז על קשר אינטימי בין השניים. הם אפילו לא הלכו לאכול יחד צהריים. מה שהביא אותי למסקנה שאם אכן הם מנהלים רומן, הוא סמוי ונסתר גם מעובדי החברה.
באותו ערב ריצ'רד התקשר אליי. חשבתי שהוא כבר מתייאש מכך שלא קורה דבר, בשעה שהוא רצה לבשר על הזדמנות לפריצת דרך. "סיגלית בדיוק אמרה לי שכל המשרד אמור לצאת לאכול בשבוע הבא בגלל איזו עסקה גדולה שנסגרה", הודיע לי ריצ'רד. סוג של צ'ופר על הישגי המשרד. הפרטים שידע ומסר לי, שינו את תכנית המעקב שקבענו מלכתחילה. במקרים כאלה, הכי נכון לזרום עם שינויים שקורים.
סיגלית סיפרה לבעלה שהבוס שלה יאסוף ויחזיר אותה באותו ערב. הכרתי את הרכב שלו מימי המעקב הקודמים. ישבתי מתחת לביתה וזיהיתי אותו מתקרב. חוץ מהנהג, היה ברכב גבר נוסף.
סיגלית נכנסה לרכב והם נסעו למסעדה. ישבתי בחוץ, וצפיתי בהם מבעד לפתח החלון הרחב. לא היה שם שום דבר אישי. מה שכן, היה שם הרבה יין. זה היה טוב. היין כבר יספר את הסיפור האמיתי.
כשכולם נפרדו, סיגלית, הבוס והגבר הנוסף חזרו לרכב. אחרי נסיעה של רבע שעה, הבוס עצר והגבר הנוסף ירד ממנו. הבוס עשה עיקוף על מנת להוריד את הגבר, וכעת היה ברור לי מה עתיד לקרות. הוא נסע לכיוון כתובת המגורים של סיגלית. כשהוא נכנס לרחוב שלה, התמהמהתי להיכנס אחריהם לרחוב.

דקות בודדות של אהבה
לא בריא לנסוע בצורה רציפה עם אורות דולקים אחרי רכב בחשיכה. זה תמיד מעורר תשומת לב. בייחוד אם יש למישהו מה להסתיר. אחרי רגע נכנסתי לרחוב כדי לוודא שהוא מוריד את סיגלית ונוסע, אבל הרכב לא היה שם. אין סיכוי שבזמן הזה הוא הספיק להוריד אותה ולנסוע. חלפתי מהר על פני הרחוב וחזרה, ובזווית העין ראיתי את אורות הרכב בחניון של אחד הבניינים ממול.
במקרים כאלה, אני יורד מהרכב ומתקרב רגלית. כמה שלא ניסיתי, תנאי השטח לא אפשרו לי זווית ראייה ישירה מבלי שאחשוף את עצמי. ידעתי שהזמן פועל לרעתי, כי העובדה שהם נמצאים כל כך קרוב לבית שלה אומרת שהם "גונבים" לעצמם כמה דקות בודדות של אהבה.
פרק הזמן הקצר לא אפשר לי למצוא פתרון טכנולוגי כלשהו, ובנוסף, זה תרחיש בלעדי לעכשיו והסיכוי שהזדמנות כזאת תחזור על עצמה היא קלושה. בכל זאת, הייתה נקודה אור. הם חנו מתחת למרפסות של דירות הבניין. זכרתי את הכתובת. היא לא הייתה חדשה עבורי. בדיוק שלוש שנים קודם לכן ביצעתי מעקב אחר בעלה של רויטל, מהכתובת הזאת בדיוק. כל מה שאני צריך זה להתפלל שהדירה שלה פונה לכוון החנייה, ומספיק חוצפה "ליפול" עליה ככה באמצע הלילה. התגברתי על עצמי ושלחתי לה את ההודעה והיא ענתה לי בחיוב. בואו נאמר שאילו המצלמה שלי הייתה יכולה לדבר, היה לה הרבה מה לספר עכשיו.

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

“מה ששלי – שלי, ומה ששלך –...

הסיטואציה הבאה מוכרת בוודאי לרבים מכם: הילד הזמין חבר, בהתחלה הכל מתנהל כשורה, הילדים משחקים, מדברים ונהנים. לאחר זמן מה...

טורים אישיים17 בנובמבר 2019    3 דקות
0

רווק בזוגיות

הביטו סביבכם ותאמרו לי מה אתם רואים? בוודאי תמצאו לא מעט זוגות, אבל גם לא מעט רווקים בגילאים שונים, שהמשותף...

טורים אישיים17 בנובמבר 2019    2 דקות

כתיבת תגובה