חדשות רמת גן-גבעתיים

בחר בחיים: ראיון מיוחד עם ברוך בן יגאל, ששכל את בנו עמית ז"ל

חדשות רמת גן-גבעתיים13 באפריל 2021    8 דקות
0

ברוך בן יגאל, ששכל את בנו היחיד רס"ל עמית בן יגאל ז"ל, בשנה שעברה, בראיון מיוחד ומרגש ל"המקומון" לרגל יום העצמאות • "עברתי שנה מאוד קשה, אבל חייבים להמשיך למען הנצחת עמית"

בחר בחיים: ראיון מיוחד עם ברוך בן יגאל, ששכל את בנו עמית ז"ל
ברוך בן יגאל בחדר ההנצחה לבנו. "נותרתי לבד" | צילום: משה כהן

"החלטתי לבחור בחיים כדי להנציח את עמית", אומר ברוך בן יגאל מרמת גן. ברוך שכל את בנו היחיד, רס"ל עמית בן יגאל ז"ל, שנפל ב-20 במאי 2020 מזריקת אבן גדולה על ראשו, במהלך פעילות מבצעית של סיירת גולני למעצר מבוקשים בכפר יעבד, סמוך לג'נין.
"עברתי שנה מאוד קשה, אבל חייבים להמשיך למען עמית", מספר ברוך בראיון ל"המקומון".
נפגשתי עם ברוך בדירתו שבקומה גבוהה במגדל מגורים בשכונת נווה יהושע. הוא דיבר בפתיחות רבה על השכול, השבר, הדילמות והחיים בצל החיים ללא עמית. "נותרתי לבד", הוא אומר בעצב, אבל נשמע נחוש למשימת חייו – הנצחת בנו.
חדרו של עמית הפך למקום הנצחה מרגש. לצד תמונות ותעודות הוקרה, מדי הגולני של עמית מגוהצים ותלויים, והמיטה נכבשה על ידי מגוון חולצות הממחישות את מסלול חייו הקצרים והעשירים.

הלילה הקשה מכל
"עמית נפל חודשיים לפני סיום שירותו הסדיר. הוא כבר תכנן קריירה צבאית בשירות קבע, כמפקד בלוחמה בטרור של סיירת גולני, ולצאת למסלול קצונה. הוא מאוד אהב את הצבא", מספר האב. "עמית היה מדריך, וארבעה חודשים לפני סיום שירותו החליט לחזור לצוות בסיירת. הם היו כמו משפחה קרובה, והוא רצה להיות איתם, עד לתחילת שירותו בקבע".
ברוך משחזר בפירוט את הלילה האחרון בחיי בנו. "הם הלכו למשימת הבאת מבוקשים מהכפר יעבד, תפסו את ארבעת המבוקשים המחבלים, ובבית האחרון, לפני סיום הפעילות המבצעית, עמית ראה אבן שנזרקת מהקומה השלישית. הוא הזהיר את חבריו וחיפה עליהם, ואז כשהרים את הראש לראות מאיזה כיוון זורקים את האבנים – הושלכה עליו מהקומה השלישית אבן גדולה שפגעה לו בראש".
באותו לילה של ל"ג בעומר, ברוך הדליק לראשונה בחייו נר בביתו לרבי שמעון בר יוחאי. "בכל לילה לא הלכתי לישון, עד שלא קיבלתי הודעה מעמית שהוא חזר בשלום, אבל הפעם נרדמתי ואז, כשראיתי את החדשות בשעה 6:30, שמעתי דפיקות בדלת", הוא מספר. "כשפתחתי את הדלת היו שני קצינים בדרגת רב-סרן, ומיד הבנתי שמשהו רע קרה".
ברוך התקשה לעכל את בשורת האיוב. "הייתי בשוק מוחלט. כשירדתי למטה, ראיתי אמבולנס, רופא צבאי ושתי חיילות בוכות – ואז הבנתי שנכנסתי למשפחת השכול".
הוא הוסע לביתה של נאווה, אמו של עמית, גננת מוערכת ברמת גן (שסגרה את הגן בעקבות נפילת בנה). "לא יכולתי אפילו להפעיל את הטלפון הסלולרי. הראשון שהצלחתי ליצור איתו קשר היה יו"ר ארגון המורים רן ארז, שהגיע מאשדוד במהירות תוך 20 דקות כדי לתמוך".
מה היה הרגע הקשה ביותר באותו יום נוראי?
"הכי קשה היה לי בחדר הפרידה בצריפין, כשנפרדתי מעמית, הייתי שם עם נאווה, נגעתי בו מכף רגל ועד ראש, ראיתי את החפצים האישיים שלו מגואלים בדם. הרבנות הצבאית גילתה רגישות רבה, ואמרה לי ששום דבר לא בוער ושאקח את הזמן שלי. צעקתי ובכיתי כל הזמן. להלוויה הגיעו אלפים. הייתי בבלאקאאוט. אחרי כמה ימים הגיעה לנחם אותי אורלי אורן, שהייתה איתי ביחד במסעות עם תלמידים בפולין. היא הזכירה לי שדיברתי איתה בהלוויה. לא זכרתי כלום".

"החיים שלי התרסקו"
ברוך מספר בגילוי לב על השבר הנוראי והדילמות הקשות. "הרגשתי באותו יום שהחיים שלי התרסקו, שהחיים שלי השתנו. אני, שהתייתמתי בגיל 21, מאבד את הבן שלי בגיל 21. כל הלילה הייתי ער והיו לי שתי אפשרויות: להפסיק את החיים או לחיות – ואז החלטתי שאני רוצה להמשיך. הלכתי לעמית בבית העלמין ואמרתי לו: 'החלטתי לבחור בחיים כדי להנציח אותך, לא יהיה ילד שלא יידע מי אתה ומה עשית".
עמית, שגם היה ספורטאי מצטיין (אתלט במכבי תל אביב בריצות קצרות וקפיצות לגובה ולרוחק), יכול היה לשרת קרוב לבית.
"הוא החליט לוותר על 'הספורטאי המצטיין', וביקש ממני שאחתום לו, כדי שיוכל ללכת לשירות קרבי", מספר האב.
מתי עמית החליט להתגייס כלוחם?
"עמית, שלמד בבית הספר היסודי קורצ'אק ובהמשך במגמת חוק ומשפט בתיכון בליך, התמקד בפעילות שלו כספורטאי ובשבט צופי רמת גן. המהפך היה בסוף שביעית, במסע לפולין. בערב אחרי הביקור באושוויץ-בירקנאו, הוא התקשר אליי ואמר 'אבא, החלטתי להתגייס ליחידה קרבית ולעשות שירות משמעותי'. כמורה שנסע עשרות פעמים עם תלמידים לפולין ויודע מה עובר עליהם, אמרתי לו – 'תחזור בחזרה לארץ ואז תחליט'".
ומה קרה אחרי שעמית חזר לארץ?
"הוא נורא רצה להתגייס לשירות קרבי והתחמקתי מהחתימה. אחרי חודשיים ישבתי איתו במסעדה ושאלתי אותו 'אתה באמת רוצה?', ואז קמנו והלכנו לתל השומר וחתמתי לו. עמית קפץ משמחה והקצינה אמרה ששמחה כזו היא לא ראתה".
מדוע הוא החליט להתגייס דווקא לגולני?
"חלק מהמשפחה שלנו היו בגולני וגם חברים שלו מהתיכון שירתו שם. עמית התגייס בנובמבר 2017 ומיד הלך למיונים לסיירת גולני".
רוב החבר'ה שלו התגייסו לשירות קרבי?
"רוב החברים מהספורט המשיכו לעסוק בספורט ולא התגייסו ליחידות לוחמות. רק גרעין קטן מהתיכון הלך לקרבי".
איך עמית ראה את זה?
"עמית היה חבר ואח שלהם, ואמר שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה והדגיש שהרצון שלו לתת למדינה, ועבר את כל המסלול המאתגר של סיירת גולני בהצלחה".
חששת במהלך השירות?
"לקחתי בחשבון פציעה, אבל לא חשבתי על מוות. הוא נתן לי תחושה שהכל בסדר ובכל פעם הייתי אומר לו לפני משימה 'שמור על עצמך'".
בדיעבד, היית חותם לו שוב לשרת ביחידה קרבית?
"בוודאי, אבל לא אחרי חודשיים, אלא אחרי רגע. הוא היה כל כך מאושר וזה היה הרצון שלו".
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם עמית?
"ביום שישי – ארבעה ימים לפני שהוא נפל. עמית ביקש עוגת פירורי גבינה. נסעתי לעפולה ומצאתי את העוגה האחרונה בסניף רמי לוי. קניתי גם ממתקים וחטיפים, ואז נפגשנו סמוך לג'לאמה וישבנו בגן ציבורי בגן נר".

שברים של תקווה
מאז נפילתו של עמית, הוריו ברוך ונאווה הפכו את הנצחתו למפעל חיים משותף.
"אני מעביר הרצאות לחיילים ולתלמידים מחטיבות ביניים ותיכונים על 'שברים של תקווה'. אני מספר את סיפורו של עמית והמורשת שלו, ומעביר מסר מאוד חיובי, מורשת של שמחה, ציונות, יהדות ונתינה. נאווה מרצה בפני תלמידים בגנים ובכיתות נמוכות יותר", הוא מציין.
הנצחתו של עמית מתקיימת בשורת תחומים.
"ספר תורה לזכרו של עמית נתרם לישיבה בלוד, וארבעה גני ילדים בלוד נקראו על שמו", מספר האב. "במבוא דותן הוקם גן משחקים על שמו, וב-8 בפברואר, יום הולדתו של עמית, אני ונאווה יזמנו מבצע 7,665 מתנות – כמספר ימי חייו של עמית. הגיעו יותר מ-20 אלף מתנות שונות והן נתרמו".
ביום הולדתו של עמית נסע ברוך להיפגש עם לוחמים מסיירת צנחנים והביא להם תשורות. "יהיו עוד הרבה פעולות הנצחה. כל אחד יידע על עמית והמורשת שלו", הוא מבטיח.
כיצד אתה ממשיך לתפקד בחיי היומיום?
"אני ממשיך ללמד בתיכון בקריית אונו ולפעול בארגון המורים. יש לנו קשר הדוק עם חבריו של עמית מהתיכון ומהסיירת, ובכל חודש נפגשים. אני מקבל תמיכה ממשרד הביטחון, וגם נוצר קשר מיוחד עם ורדה ואבי פומרנץ, ההורים של לוחם גולני דניאל ז"ל, שנהרג במבצע צוק איתן ועמית כתב עליו פוסט אישי מרגש. עמית היה החיים שלי, אין לי כלום, נשארתי לבד כדי לשרוד. אני מקבל חיבוק חם, וההנצחה נותנת לי את הכוח להמשיך".
אתה מקבל תמיכה גם בעיר?
"ראש העירייה כרמל שאמה הכהן וממלא מקומו ליעד אילני הגיעו כל יום במהלך השבעה, ואני בקשר איתם. גם ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, שאותו אני מכיר מהתקופה שגרתי שם, הגיע והציע סיוע. מאוד התרגשתי מהמחווה של חבורת אופנוענים מגבעתיים, שיצאו למסע מרחוב כצנלסון למחסום ג'מאלה לזכרו של עמית".
איך הרגשת אחרי שבג"ץ החליט שלא להרוס את בית המחבל?
"הרגשתי רע מאוד. מערכת הביטחון ביקשה להרוס את בית המחבל, כדי ליצור הרתעה. אני לא רוצה שיהיו עוד עמיתים".

כתבות נוספות בחדשות רמת גן-גבעתיים

0

חלון הראווה של רמת גן

"הירקון יהפוך מהחצר האחורית לחלון ראווה", אמר עו"ד רועי ברזילי, סגן ראש עיריית רמת גן, על פרויקט השיט של סירות...

חדשות רמת גן-גבעתיים3 במאי 2021    4 דקות
0

לראשונה: מעונות סטודנטים לבית הספר למשחק בית...

60 שנה לאחר היווסדו, בית הספר למשחק בית צבי ברמת גן חונך מעונות סטודנטים. המעונות החדשים, שלפני כן היו בית...

חדשות רמת גן-גבעתיים3 במאי 2021    2 דקות

כתיבת תגובה