מגזין רמת גן

תמונות יפואיות

מגזין רמת גן27 בדצמבר 2018    7 דקות
0

לרגל צאת ספרו "אנחנו מיפו - נגיעות מחיים של פעם", פגשנו את מנהל תיכון קלעי בגבעתיים, ד"ר אבי בנבנישתי, לשעבר כדורגלן מכבי יפו ומנהל מוערך של שלושה בתי ספר, בהם תיכון שבח מופת בתל אביב • בראיון ל"המקומון" הוא אומר: "חינוך זה עסק רציני, אבל יש מקום, כמו בזמנו, ליותר אהבה ונשמה"

תמונות יפואיות
ד"ר בנבנישתי. "הספר נוגע בעולם"

אני רואה בהוצאת התלמידים מהבועה של המחשב, בהקניית ערכים למחויבות חברתית, בלדעת לתת ולא רק לקבל – חלק חשוב בחזון של בית הספר", אומר בראיון ל"המקומון" מנהל תיכון קלעי בגבעתיים, ד"ר אבי בנבנישתי.
ד"ר בנבנישתי, בעבר כדורגלן מכבי יפו ונבחרת הנוער, ניהל במרוצת השנים שלושה בתי ספר תיכוניים ואגף חינוך. הוא היה רוצה ליישם חלק מהערכים החברתיים והקהילתיים של פעם, כשמסכי הטלוויזיה בשחור-לבן לא היו בכל בית והמחשב נחשב לחזון אחרית הימים.
בספרו המרגש, "אנחנו מיפו – נגיעות מחיים של פעם", שהוציא לאור יחד עם אחיו פרופ' רמי בנבנישתי, הוא שופך אור על התקופה שעיצבה את השקפת עולמו. הספר הוא מסע מרגש במנהרת הזמן לשנות ה-60 וה-70, לחיים הקהילתיים של רבבות יוצאי בולגריה ביפו, שזכתה לכינוי "סופיה הקטנה", כששלטים ומודעות בשפה הבולגרית שלטו בשדרות ירושלים.
במהלך הקריירה החינוכית העשירה שלו חווה ד"ר בנבנישתי אתגרים מורכבים ורגשיים. במשך תשע השנים שבהן ניהל את ביה"ס שבח מופת, חווה התיכון הוותיק את הפיגוע הנוראי בדולפינריום, ב-1 ביוני 2001, שבו נרצחו 21 צעירים, בהם שבעה תלמידי בית הספר, בעת שהמתינו בתור למסיבה. "היו גם פצועים רבים, וזו הייתה תקופה קשה ומורכבת", הוא מספר. "זה היה שוק גדול ומאוד קשה מבחינה רגשית".
ד"ר בנבנישתי גם הטביע את חותמו על תיכון עירוני ט' בשכונת יד אליהו במזרח העיר, שהפך סמל לאינטגרציה מוצלחת ומודל לשילוב הישגים חינוכיים ומעורבות קהילתית. לאחר שנים ארוכות כמחנך ומנהל תיכון, הוא ניהל במשך חמש שנים את מנהל החינוך בעיריית הרצליה, ואז החליט לשוב למסדרונות בית הספר. "הרגשתי צורך לחזור לשטח", הוא מסביר את החלטתו לנהל את תיכון קלעי הנחשב בגבעתיים.
מאז מינויו לתפקיד, לפני כשלוש שנים, פועל ד"ר בנבנישתי ליצירת מסלולים לימודיים ייחודיים בתחומי ההייטק, הטכנולוגיה והרפואה, במקביל להגברת הקשר עם הקהילה. לא מכבר התקיים בקלעי טקס מרגש של בוגרי התיכון לדורותיו, שיצר מפגשים מרגשים בין בוגרים, שלא נפגשו במשך עשרות שנים.
יחד עם אחיו, הוא כתב עד היום שלושה ספרים, כחלק מקידום חזונם החינוכי-חברתי – "ניהול לתקווה – סיפורו של מנהל שבח מופת", "ניהול לתקווה – מהלכה למעשה" והספר שיצא לאור כעת.

אומרים שהיה פה שמח

הספר "אנחנו מיפו – נגיעות מחיים של פעם" מתאר את ילדותם של שני האחים ביפו ומביא זיכרונות ייחודיים שעיצבו את חייהם ואת הבחירה של ד"ר בנבנישתי בקריירה של מחנך ומנהל. בחיוך אוהב ומפוכח, נוגעים האחים בנבנישתי בילדותם בקהילה הבולגרית ביפו של פעם ומעלים את הדמויות והמקומות שצבעו את חייהם – הרב אברהם (אברמיקו) בכר, העובר מברית מילה, לאזכרה ולמשחק כדורגל, כדורגלן מכבי יפו מוצי ליאון, שמשכיב את ה"קוסם" האנגלי, המנהל הקשוח יוסף ליפשיץ מעירוני ז', הבודק את מידת השפשוף של הג'ינס, ועוד.
לצד אלה, מעלים האחים בנבנישתי על נס את טעמי גלידה קוזו, קבבצ'טה, שקמבה, צ'ורבה, מלבי וקלבוני. וגם מועדון הנוער "נוזהה", עם השוקו והלחמנייה, מכבי יפו והרבה כדורגל. ממגרש החול בשכונה ועד למשחק לצדן של אגדות כדורגל כמו אורי מלמיליאן, עודד מכנס, הרצל קביליו, משה אוננה ואחרים. "את יפו עזבנו לפני עשרות שנים, אבל עד היום, כשאנו נכנסים למסעדה ביפו, אנחנו מזהים ומכירים את כל המבוגרים והזקנים היושבים בה, כי כולם דומים להורים, לדודים ולדודות שהכרנו היטב", מספר ד"ר בנבנישתי.
לאירוע השקת הספר בבית ראשונים בגבעתיים, שהתקיים במעמד סגנית ראש העיר אור-לי ניב, הגיעו שחקני עבר של מכבי יפו, והמפגש הפך נוסטלגי על רקע המעגלים השונים של האחים בנבנישתי לאורך השנים. ד"ר בנבנישתי, שלמד בבית הספר היסודי שבטי ישראל ובתיכון עירוני ז' ביפו, מספר שמכבי יפו הייתה פסגת החלומות של כל ילד מיוצאי בולגריה. "כשהרב אברמיקו עשה לי את הבר מצווה, הוא בירך אותי: "תהיה נאמן לארץ, למולדת ולמכבי יפו", הוא מפליג במנהרת הזמן.
מה שונה היום במערכת החינוך ביחס לאווירה שהייתה בעירוני ז'?
"הדרך הניהולית שלי שונה בחלק מהדברים. אז לקח שנים עד שהכניסו ג'ינס לבית הספר, והמנהל המאוד סמכותי היה בודק אם הג'ינס משופשף. הייתה הקפדה על סדר ומשמעת, אבל מצד שני, היה חינוך לאהבה, להתחשבות בדעות של האחרים. גם הייתה יותר פתיחות לדת. הרב אברמיקו היה לוקח אותנו למשחקים בשבת והיה מאוד פתוח.
"כשאתה רואה קיצוניות ותוקפנות, זה מרחיק את האנשים מהדת. האווירה הייתה יותר נינוחה ואפשרה לכל אחד לחיות על פי השקפתו.
"אז אנשים היו יותר נאיבים, יותר פשוטים ופחות חומרנים. ההורים עבדו קשה ורוב הזמן היינו במועדון או בשכונה. היום הדור הצעיר רחב אופקים, אבל הממד הקהילתי קיים הרבה פחות".

אווירה משפחתית
בנבנישתי ממחיש את האווירה הקהילתית של פעם, באירוע שנחרט בזיכרונו: "לטקס הענקת התואר הראשון לאחי, יצא אוטובוס לירושלים. כשהוא יצא למשלחת נוער לארה"ב, כל הקהילה הגיעה להיפרד כאילו הוא יוצא לשליחות בארץ רחוקה ומסוכנת".
כשגדלת ביפו, יצא לך לבקר בגבעתיים?
"רק במשחקים של מכבי יפו מול הפועל רמת גן במגרש המכתש. הייתה אז יריבות קשה בין הקבוצות. לא אשכח את משחק העלייה של מכבי יפו, שניצחה בשנת 71' את הפועל רמת גן מול 22 אלף צופים באצטדיון בלומפילד, ואת החגיגות שהיו אחרי המשחק, כשאלפים יצאו לשדרות ירושלים".
מה חסר לך היום, שהיה בשנות ה-70?
"ממד הקהילתיות. הייתי רוצה להחזיר את הקשר האישי, שלא יהיה רק קשר וירטואלי דרך מסך המחשב. הייתי רוצה לפתח את הנושא הבינאישי והשיחה. אני מביט על הכל במבט מפוכח ומבין שהמחשב והסלולר הם חלק מהעולם החדש, אבל אפשר לקחת דברים טובים מפעם".
אתה מעודד תלמידים לפתח קריירה של כדורגלנים?
"הייתי רוצה כדורגלנים מצטיינים. בזמני כולם היו מגיעים גם למשחקי קבוצות הילדים והנוער של מכבי יפו. האווירה הייתה משפחתית. היום רואים גם תופעות של הורים שמתעמתים במשחקי קבוצות נוער. כנראה שהם רוצים להגשים את החלום של עצמם".
זה גם המסר של הספר?
"הספר נוגע בכולם, ואצל כל אחד הוא מעורר זיכרונות מתקופת ילדותו. הוא מחבר כל אחד למשהו אחר – למאכלים ולילדות שלו. המסר הוא של הסתכלות אוהבת, ניהול לתקווה. חינוך זה עסק רציני. בית ספר מתנהל כארגון עסקי, עם מטרות וחזון, עם הרבה דרכי הערכה ובקרה, אבל יש מקום, כמו בזמנו, ליותר אהבה ולנשמה".
אתה מרוצה ממעמדו של המורה כיום?
"אני לא מרוצה. מורה זכאי ליותר הערכה בקהילה, גם בהיבט הכספי וגם בקרב ההורים".
לאן היית רוצה להוביל את תיכון קלעי?
"להיות אחד מבתי הספר המובילים בארץ. בית ספר שיכיר לתלמידים את העולם האמיתי שמחוץ לבית הספר – עולם ההייטק וטכנולוגיה מתקדמת. אני מתכוון לפתוח בשיתוף אסותא מגמת רפואה. תיכון הוא לא רק מתמטיקה ופיזיקה, ישנם גם אופקים אחרים, וחשוב לחבר את התלמידים לעולם הגלובלי".
בימים אלה מבקרת בגבעתיים משלחת של תלמידים מסין ובחודש מרץ תצא משלחת משותפת של כ-100 תלמידים ואנשי חינוך מקלעי ומתיכון אג'יאל ביפו לסין. "יש כאן קירוב לבבות והכרת האחר", מסביר ד"ר בנבנישתי בהתלהבות. "בתחום הקהילתי, היעד הוא ליצור מחויבות חברתית, חמלה, לדעת לתת ולא רק לקבל. יש לנו כיתת גמלאים, שלומדים כמו בני הנוער. אנו פועלים גם בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים. חשוב לי להוציא את התלמידים מהבועה של המחשב והסלולר. זה החזון של בית הספר".
יש הבדלים מהותיים בין שבח מופת לעירוני ט' ולקלעי?
"הילדים של גבעתיים זקוקים לבית ספר טוב, שדואג להתפתחותם העתידית. כולם זקוקים לאותו הדבר. לבית הספר, בכל מקום, יש תפקיד חשוב מאוד בקהילה. כולם צריכים לקבל כלים לחיים בתחום הטכנולוגיה המתקדמת".
איך התחושה לחזור מניהול אגף חינוך לבית הספר?
"אני מאוד נהנה. אני עושה את זה מאהבה וזוכה לתמיכה והערכה".

כתבות נוספות במגזין רמת גן

6

הכדור בידיים שלו

יש דבר אחד משותף ביני לבין דני וידיסלבסקי: שנינו שיחקנו כנערים במכבי רמת גן בכדורסל. אני פרשתי אחרי שהבנתי שגובה...

מגזין רמת גן11 במרץ 2019    6 דקות
0

הקול החזק של הליכוד

Iמירן שפילברג I   האזרח הממוצע מצפה שנבחרי הציבור שלו יילחמו עבורו ויסייעו לו להתמודד עם עוולות ועם הסבך הבירוקרטי,...

מגזין רמת גן31 בינואר 2019    9 דקות

כתיבת תגובה