מגזין פתח תקווה

בשם הבעל

מגזין פתח תקווה11 באפריל 2019    5 דקות
0

לילך לאופר, שהקימה את פרויקט "אבינועם אשל" על שם בעלה, מספרת כיצד הצליחה לרתום קהילה שלמה כדי להושיט יד לחולים, ואיך עם הרבה אמונה יכולים גם אנשים פשוטים לשנות מציאות מורכבת

בשם הבעל
צילומים: תומר קרן | נתי שוחט, פלאש 90 | יח"צ

| עדן מנדלוביץ' |

כבר בתחילת השיחה עם לילך לאופר, ברור לי שהסיפור שלה הוא לא של אישה אחת, אלא של קהילה שלמה. הקלישאה על "אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד" מעולם לא הייתה קולעת יותר כמו במקרה של "אבינועם אשל" – מיזם מרגש שקרוי על שם אבינועם לאופר ז"ל, בעלה של לילך שנפטר לפני כמה חודשים.
"ביום שישי הגיע למיון בחור עם הבן שלו, תלמיד כיתה ב'. הם הגיעו ב-11 בבוקר, אחרי שהבן טיפס על עץ, נפל, עיקם את עצמות היד ושבר אותן", מספרת לאופר. "בית החולים הקרוב היה שניידר, אז הם נסעו לשם. כשהגיעו לבית החולים השעה הייתה כבר אחת בצהריים. לאחר שעשו גבס, הם היו צריכים לתת לו תרופות הרגעה ומשם להמשיך לבדיקות נוספות. השבת נכנסה בארבע וחצי. בשמונה בערב נערכו הבדיקות, ורק ב-11 בלילה הוא שוחרר". לכאורה, עוד סיפור רגיל על ילד שובב ששבר את ידו. אך הנה שאלה המוכרת היטב לחלק אחד בציבור –  וזרה לחלוטין לחלקו השני: מה יעשה אדם שומר שבת בבית החולים מכניסת השבת ועד צאתה, כשאיתו ילד קטן? הוא קיבל מכתב שחרור, ולכן הוא אינו זכאי לאוכל ולמיטה. מה הוא אמור לעשות?
את אותה שאלה בדיוק שאלו אבינועם ז"ל ולילך לאופר לפני כשמונה שנים, כשהגיעו לבדיקה שגרתית בבית החולים לקראת כניסת השבת. על אף שלנו אצל הוריה של לילך, הם בחרו להביט מעבר לעולמם הפרטי – ותהו מה עושה אדם המשוחרר מבית החולים בשבת ונותר ללא מקום לינה.
בסקר שנערך בעשור האחרון על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, עולה כי קרוב לשליש מהציבור הישראלי שומר שבת, ולמרות זאת – טרם נמצא פתרון וסידור לשומרי שבת המתעכבים שעות ארוכות בבית החולים (בעקבות עומס וחוסר בכוח אדם) ולבסוף משתחררים רק לאחר כניסתה ונדרשים לחכות עד לצאתה על מנת לחזור לביתם. וזאת עוד מבלי לדבר על אנשים ללא רכב פרטי, המוצאים עצמם ללא תחבורה ציבורית בשבת שתחזירם לביתם.

אין פתרון הולם

למרות הרצון הטוב, המחסור החריף במיטות אינו מאפשר לבית החולים לספק מיטה לחולה ומשפחתו, ולכן מדי שישי נותרים רבים ללא פתרון הולם.
בשקט ובצנעה, ללא גיבוי מהרשויות המקומיות ובכוונת נתינה טהורה – הקימו בני משפחת לאופר וחבריהם משכונת נווה גן, הסמוכה לבית החולים בילינסון שבפתח תקוה, את פרויקט "התנדבות נווה גן", הקרוי כעת "אבינועם אש"ל".
אותו מיזם שהחל במשפחות בודדות – זוכה כעת לתמיכתן של קרוב לשמונים ממשפחות השכונה, אשר לוקחות חלק בפרויקט ומאפשרות לעשרות אנשים להעביר את השבת באופן ראוי, ויתר על כך – באווירה של ערבות, קהילתיות ונתינה. משיחותינו עם לילך הבנו שפרויקטים דומים מתקיימים בעוד מוקדים ברחבי הארץ, וכולם – יוזמה אישית של אנשים רחבי לב.
כיצד מצליחה שכונה אחת לנהל פרויקט כל כך מורכב?
מוטי, ממשתפי הפרויקט: "מבוקר יום רביעי אנו שולחים הודעה לקבוצה ומתזכרים שהשבת מתקרבת. מדי שבוע עלינו למצוא משפחה שתלך לבית החולים ותפיץ את בשורת הפרויקט בקרב מבקריו, כך שאם יזדקקו לסיוע יידעו לאן להגיע. לאחר מכן, עלינו למצוא משפחה מארחת שתסדר חדר ריק בביתה, תבשל ארוחה לעוד שלושה אנשים בממוצע ותהיה נכונה לקבל את החולה ומשפחתו באישון ליל. תמיד דואגים שיהיה גם ציוד לתינוקות. הדבר כרוך בהשקעה רבה, אבל זה חלק מהחינוך וממהות האירוח".
ואם יש צורך ביותר?
"בשביל זה אנו מתארגנים גם על משפחה מגבה, שמתכוננת לקלוט עוד שניים-שלושה  אנשים. מקרים שבהם צריך יותר מזה כמעט אינם קיימים. יש זוג נוסף של חברים, שאוכלים בעיקר מה שנקרא בעולם הדתי 'כשרות קצת יותר טובה מהרבנות'. אם מגיע זוג חרדי עם ילדים, החברים מגבים באוכל מכשרות מחמירה, במטרה שגם הם יוכלו לאכול ולהרגיש בנוח. לא נתקלנו במצב שבו בן אדם לא אכל. מגיעים אלינו מכל מגזר: ספרדים, אשכנזים, מסורתיים, דתיים וחרדים".
איך הצלחתם לפתח מנגנון כל כך יעיל ומסודר?
"בתחילת הדרך היה הרבה יותר קשה ופחות ידענו להתארגן. עם הזמן תפסנו את השיטה והבנו את קנה המידה ומהי ההתארגנות הנדרשת".
על אף ההכנות הרבות שכרוכות באירוח, נשמע כי כל העוסקים בו מסורים למשימתם בכל לבם. "הרבה פעמים מדובר במקרה של הצלת נפשות", מספר מוטי. "במקום שאישה בהריון או ילד ואביו יישארו על הספסל, הם מקבלים חוויית אירוח חמה ואוהבת, 56 שבתות בשנה, כל חג ואירוע – חברי השכונה דואגים שהפרויקט ימשיך לפעול".
סיפור ההתנדבות הנרקם בשכונת נווה גן השקטה מהווה שיעור לא רק על חשיבותה של התרומה לנתרם, אלא על האופן שבו מחזקת התרומה את הצד התורם. "הדבר הכי יפה פה זה הילדים", מספרת לילך. "הילדים ממש מגויסים. מוותרים על החדרים שלהם בשביל האורח, ומאוכזבים אם הוא לא מגיע. הם לומדים על הכנסת אורחים מלראות את זה, מלהרגיש את זה, וזה מדהים יותר מהכל".

תרומה בצל חשש

התפשטות החצבת בחודשים האחרונים העלתה בשיח הקבוצתי את החשש מהידבקות. לאחר מקרים ספורים שבהם נדבקה המשפחה המארחת, מתבקשים החולים שלא להגיע במקרה שמדובר במחלה זיהומית או מידבקת. הלב החם, מופיע גם כאן, בהתנצלות מול אלה שאינם יכולים להתארח. "בעלון המידע כתוב שאנחנו מתנצלים ושהלב עדיין פתוח. אנחנו מקווים שהאנשים ברי דעת, הגיוניים ונורמליים, ומאמינים שלא יבואו במקרה של מצב מידבק".
ומכאן, מה הלאה?
"בית החולים בילינסון רחוק מלהיות היחיד שמציע שירותי בריאות לשומרי השבת – וכיוצא מכך, חוליו הם אינם היחידים המוצאים את עצמם ללא מיטה להעביר בה את השבת. אנחנו נשמח לעזור להרים את הפרויקט ולראותו מוקם בבתי חולים אחרים".

כתבות נוספות במגזין פתח תקווה

0

פארק אוחיון נפתח

חמישה חודשים מאז שנכנס לתפקידו מילא ראש העירייה, רמי גרינברג, את התחייבותו מישיבת המועצה הראשונה בה הבטיח לקרוא לפארק הגדול...

מגזין פתח תקווה14 במאי 2019    2 דקות
1

אחיות הקהילה, נעים להכיר: אירית דרוץ

שם מלא: אירית דרוץ, פתח תקוה גיל: 35 מצב משפחתי: נשואה + 2 תפקיד: "אחות מוסמכת במרפאת סכרת במרכז 'שניידר'...

מגזין פתח תקווה12 במאי 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה