טורים אישיים

סרט רע (חלק א')

טורים אישיים23 במאי 2019    6 דקות
0

מה קורה כשחוקר לא בטוח עד הסוף בלקוחה שלו, אבל כולם משוכנעים שהיא צודקת, האם אמפטיה מתבקשת תמיד?

סרט רע (חלק א')

סאם זיברט

רויטל לא הייתה לבדה כשנפגשתי איתה. היא צירפה לפגישה את בעלה, אחותה ואמה. גם כי הם רצו לשמוע ישירות את הפתרונות לבעיה, וגם כדי לתת לה תמיכה פיזית ונפשית כשהיא מספרת שוב את הסיפור שלה. ישבתי וגמעתי כל מילה שהיא אמרה, אבל בשלב כלשהו בחנתי היטב כל אחד ואחד מהם. חיפשתי בעיניהם קצה כלשהו של ספק, ולא מצאתי כזה. הם פשוט קיבלו את הגרסה שלה בצורה עיוורת.
כשרויטל סיימה את לימודיה הגבוהים, נותרה לה התמחות ארוכה כדי לקבל את התואר הנכסף. מספר חודשים לאחר שהחלה לעבוד בארגון כלשהו, החלו לדבריה בעיות. היא הרגישה את העיניים של האחרים עליה ועל מעשיה. רויטל מודה בפניי שהיא לא תמיד אדם נעים ופשוט, מאחר שהיא בעלת עקרונות רבים, אבל דווקא הפעם היא באה נטו במטרה לסמן וי על העבודה שלה וללכת לענייניה, ומנסה לא "להתחכך" עם אחרים. אבל היחס הלא חביב התדרדר לדבריה לניכור כלשהו. כששאלתי אותה אם קרה משהו מיוחד, רויטל יכלה לשייך את זה לאירוע שקרה בעבודה, שבו סירבה לשתף פעולה עם משהו מקצועי שביקשו ממנה לעשות. זה נפל בסוף על מישהו אחר. רויטל משוכנעת שבגלל אותו מקרה "סימנו" אותה, ושמאז מתנכלים לה.
עם השנים למדתי לא להתווכח עם תחושות של אנשים. הם יכולים להרגיש מה שהם רוצים, בשעה שהמציאות לפעמים היא שונה לגמרי. זאת הסיבה שביקשתי ממנה דוגמאות מדויקות של התופעה שהיא מתארת. מקרים מפורטים של התנכלות או ניכור. בהתחלה היה קשה לה לתת דוגמאות, ואפילו מעט התעצבנה עליי. "זה לא נראה שאתה מאמין לי", אמרה מפורשות. קשה היה לי לזהות אם זה נאמר ממקום של אכזבה או כעס. עניתי לה: "אחרי שנים של אימון וניסיון, התפקיד שלי הוא להטיל דופי. לא היית רוצה שאעשה משהו ממקום לא אובייקטיבי, נכון?". נראה כי הסובבים קיבלו את ההסבר שלי יותר ממנה. בכל זאת, מכאן רויטל החלה לפרט לגבי מקרים שהיא חוותה במקום עבודתה.
בלי שום קשר לכלום, היא באמת מסכנה ומעט כלואה. היא חייבת לשמור על מקום העבודה שלה כדי לסיים את ההתמחות, ומצד שני, היא מתארת מצב של רדיפה. "ניסיתי כבר לפנות לעוד מקומות כדי להמשיך את ההתמחות במקום אחר, אבל כמה שנחמדים אליי בפגישה הראשונה, כנראה שאחרי שהם מרימים טלפון הם פתאום מתהפכים עליי", הסבירה את המצב, "זה נראה שלא נותנים לי שום סיכוי". הקשיתי עליה עוד קצת: "אז למה הם לא פשוט מעיפים אותך? מה הם צריכים אותך שם אם זה ככה?". לרויטל לקח שנייה לענות. נראה היה שהיא לא מוכנה לשאלה כזאת. "נראה לי שהם מפחדים", ענתה לבסוף, "במספר החודשים שאני שם, נחשפתי להרבה דברים שהם עושים שהם לא ממש חוקיים. זה כמו מאפיה שם. אז הם חוששים שאחשוף אותם".
קשה לומר שקיבלתי בהכנעה את המצב שרויטל תיארה לי, אבל זה בהחלט היה מבלבל. גם כי באמת דברים כאלה יכולים לקרות, וגם היות שלא רק היא עצמה מאמינה בכך – אלא עוד שלושה קרובי משפחה שלה תומכים בכך ומאמינים לה לחלוטין. אם הם, שמכירים אותה כל כך הרבה שנים וכל כך טוב, בטוחים שהיא צודקת ושזה אכן המצב, אז אולי אני צריך לשמור את התחושות שלי לעצמי.
גיבשנו תכנית פעולה. בעיקר, לבצע בדיקות שיחשפו אם בזמן הזה נערכים אי אלו מעקבים פיזיים וטכנולוגיים על רויטל. הזמנתי טכנאי שיבדוק את הנייד והמחשב שלה בבית, ובדיקת האזנה בחדר העבודה שלה במשרד. הבדיקות יצאו תקינות. אביה לא נכח בפגישה הראשונה, והוא פגש אותי כדי לשלם עבור הבדיקות. אחרי מספר משפטים בודדים בלבד, זיהיתי אצלו צל מסוים של ספק. לא בי או בבדיקות שערכתי, אלא בסיפור של הבת שלו. סוף כל סוף היה מישהו שאפשר לדבר איתו על זה בנוחות. גם לו הסיפור שלה נשמע מופרך, אבל גם בלבל אותו באותה מידה. "אני מכיר את הבת שלי. היא לא תמציא משהו כזה. מצד שני, גם לי לא נראה שבמשרד שלה ישקיעו במעקב או לרדוף אותה", הוא חזר על כל מה שכבר נאמר הרבה קודם. עד כדי כך זה מבלבל. בשלב זה, הראיתי לו עוד כמה דברים שרויטל ביקשה ממני לבדוק עבורה. כמו למשל, כלי רכב שהיא חשדה שעוקבים אחריה. שמות בעלי הרכב לא הזכירו לאביה דבר, פרט לאחד, שדווקא הזכיר המון.
"אם אני לא טועה, אמרה רויטל, "זה שם הנעורים של אשתו של הבוס שלי". עשיתי עבורה גם את הבדיקה הזאת, והיא צדקה. אחד הרכבים היה שייך איכשהו לבני המשפחה של אשתו. שוב מבלבל. עם זאת, אין לי מושג היכן היא ראתה את הרכב. אולי היא ראתה אותו קרוב למקום עבודה שלה, וזה עשוי להיות טבעי שמישהו מהמשפחה יבקר את הבוס שלה.
עד כמה שהייתי נאמן לבדיקות שנתבקשתי לעשות, לרויטל זה לא הספיק. גם כי הן לא סיפקו את התשובות שהיא קיוותה להן, וגם כי מסרתי נטו את הממצאים, ולא השתתפתי באמפטיה הרבה שהיא קיבלה מהסובבים שלה. היה לי ממש קשה לגלות אמפטיה, זה הרגיש לי צבוע כרגע, והיא הרגישה בזה. "זה מציק לי שאתה לא מאמין לי", ציינה שוב. "אני מאמין בנתונים אמיתיים. בגלל שאני מאמין לך, אני בכלל מנסה, אבל לצערי לא מוצא משהו שתומך בזה לגמרי". השיחה שלנו נגמרה במתיחות מה.
"יש לי רעיון", יזמתי שיחה עם אביה של רויטל, "לא בטוח שזה יצליח, אבל אם כן – זה עשוי לטפל בנושא. אם לא, ממש לא בזבזנו דבר. הבעיה שיש בזה גם סיכון לא מבוטל". שמעתי את הדריכות שלו בטלפון לקראת הבאות. הוא מוכן לעשות הרבה כדי לפתור את הבעיה, וסיכון הוא לא מכשול עבורו.

המשך בשבוע הבא…

הכותב הינו בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

נפרדים מתסביך נחיתות

כשאדם מתרכז בעצמו ואין לו עניין חברתי, הוא עשוי להיות מוצף בתחושת נחיתות שגורמת לו להתנהל בצורה מעוותת ותוקעת. תחושת...

טורים אישיים20 ביוני 2019    דקה אחת
0

בזכות המינוס

Iשחר בן-פורתI אחד הנושאים שמעסיקים אותי בחיים יותר מכל הוא כסף. נכנסתי למינוס בבנק כבר בגיל 16, והוא רק הלך...

טורים אישיים20 ביוני 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה