טורים אישיים

חיים "על הקו"

טורים אישיים8 במאי 2019    4 דקות
0

אביבית ונעם הם זוג אוהב, למרות הקושי בשל עבודתו של נעם המאלצת אותו לטוס מדי שבוע • דווקא נתון מספרי קטן גרם לאביבית לחשוש שנעם נמצא "על הקו" לא רק עם חו"ל

חיים "על הקו"

Iסאם זיברטI

עסקיו של נעם דורשים ממנו להיות "על הקו" בין ישראל לחו"ל. כמעט בכל יום שני הוא ממריא, וחוזר לסוף השבוע. זה לא אמור להיות סידור קבוע, רק עד שיקבלו החלטה משפחתית אם לעשות רילוקשיין למספר שנים.
אביבית סיפרה שיש גם יתרונות בזוגיות הזאת. במהלך השבוע היא מתנהלת בצורה עצמאית, והבחירות המשפחתיות והביתיות נעשות לפי שיקול דעתה הבלעדי. בנוסף, יש לה למה להתגעגע, כי סופי השבוע שלהם ממש מוצלחים לרוב. הם בהחלט יודעים לבלות יחד.
אביבית מתנהלת עם הכביסות. היא נוהגת לרוקן את הכיסים ורק אז מכבסת. גם הפעם היא הושיטה יד לכיס הקדמי של הג'ינס של נעם, ורפרפה בקלילות על הניירת כדי להחליט מה לשמור. יתכן שבכל יום אחר היא פשוט הייתה זורקת את הקבלה, אבל במקרה, מספר ימים קודם לכן היא ישבה לקפה עם חברה שנוסעת לחו"ל, והן דנו האם כדאי לקחת מונית או פשוט להחנות את הרכב בחניון לטווח ארוך. "החניון הרחוק זה 40 שקל ליממה, והקרוב 70 שקל", אמרה החברה וחישבה יחד איתה את העלויות. עד אז היא בכלל לא ידעה כמה עולה חנייה. עכשיו, כשהיא החזיקה את הקבלה של חניון משדה התעופה, משהו בסכום הכללי לא הסתדר לה. היא לא הצליחה להבין את התחשיב הסופי.
היא שמרה את הקבלה והמשיכה בענייניה. בדיעבד, היא הגדירה את זה לעצמה כסוג של הדחקה. זה בהחלט הטריד אותה, אבל היא הכריחה את עצמה להתעסק עם משהו אחר. היא הסבירה לעצמה שיכולים להיות הסברים רבים לסכום הנמוך שראתה בקבלה. אולי לנעם יש סכום אחר כי הוא לקוח קבוע בחניון? אולי הייתה טעות? אולי היה מבצע כלשהו בחניון ששינה את הסכום הכולל? לכי תדעי, אבל בסופו של יום – חוסר הוודאות שלה כיוון אותה רק לפתרון אחד, שהיה ההגיוני ביותר: נעם חנה יממה אחת פחות.
זה ההסבר היחידי שהתאים באופן מדויק להכאיב לקבלה. מכאן עלתה השאלה הכואבת יותר, מדוע נועם צריך להגיע לארץ מוקדם יותר וללא ידיעתה?!
אביבית פעלה בשיקול דעת, והחליטה לשתף אותי בלבטיה. אין לה אומנם ניסיון אישי קודם עם חשדות מהסוג הזה, אבל היא מודעת מספיק לחשדות של חברותיה, והיא זאת שתמיד אמרה שברגע האמת יש לפעול על פי נוהל ובאיפוק. זה "סרט" שהיא לא האמינה שהיא בחיים תגיע אליו. בייחוד אחרי שהיה להם כל כך נחמד בסוף השבוע האחרון. קשה לה לקבל את הרעיון שייתכן כי הכל זה הצגה אחת גדולה.
יש לי אומנם הרבה מה להגיד ללקוחות שפונים אליי, אבל המילים שלי, הגיוניות ככל שיהיו, לא יחליפו את החוויה הרגשית המפוקפקת והמטלטלת של חשדנות. יש רק דרך אחת לצאת מהר מהמצב הזה, והיא – לברר אחת ולתמיד מהי בדיוק האמת. זה נכון שהאמת יכולה להיות כואבת, אבל עדיף כאב מאשר תחושה של חוסר ודאות. זה כואב הרבה יותר. אביבית אישרה לי את הפעילות ויצאתי לדרכי.
"honey, I'm home"
היתרון החקירתי בסיטואציות כמו התיק הזה הוא לא נדרש הרבה זמן לפענח אותם. נסעתי לשדה התעופה ונכנסתי עם הרכב אל החניון שמיועד לטווח ארוך. סרקתי את השורות עד שמצאתי את רכבו של נעם. לפי מיקום החנייה ידעתי כמה הוא אמור לשלם לכל יממה. מכיוון שהוא נוהג לחזור הביתה בימי שישי, התחלתי את הפעילות יום קודם. ארבע טיסות עתידות להגיע מהארץ שנעם שוהה בה.
עקבתי אחר לוח הטיסות, וכשהגיע מועד נחיתה של כל אחת מהטיסות – נסעתי לחכות לו. לא הייתי צריך להגיע לאולם מקבלי הפנים אלא להמתין ליד הרכב. כשעברה שעה בערך ונעם לא הגיע אל הרכב, נסעתי משם וחזרתי לקראת מועד הנחיתה של הטיסה הבאה. בשמונה בערב אמורה הייתה לנחות הטיסה האחרונה. ארבעים דקות לאחר הנחיתה אני רואה את האוטובוס הצהוב הפנימי מתקרב לעברי. גבר יורד ממנו עם מזוודת טרולי קטנה. לא הייתי משוכנע במאת האחוזים שזה נעם, עד שראיתי את ארבעת האורות של הרכב מהבהבים כסימן לפתיחת הנעילה. נעם בארץ, ויממה מוקדם יותר. עתה נותר רק לראות לאן מועדות פניו.
מיהרתי לשלם על החנייה שלי וחיכיתי שישלם עבור שלו. כיוון הנסיעה שלו היה בדיוק הפוך מהכיוון הביתה. לאחר חצי שעה של נסיעה הוא נעצר ליד כתובת. מיהרתי לזרוק את הרכב בצד ולהצטרף אליו. עליתי אחריו במדרגות, עד שהוא נעמד ליד דלת דירה ואני המשכתי לטפס לקומה הבאה. נעם הוציא צרור מפתחות מהכיס ופתח את דלת הדירה. בקול רם ומשועשע אמר: "honey, I'm home", וסגר את הדלת אחריו. לא מאמין שהוא ימשיך להיות משועשע כל כך כשיגיע הביתה ביום למחרת. לבית השני שלו.

הכותב הינו בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

הורות בשלט רחוק

סאם זיברט מיטל הייתה באמצע שנות השלושים שלה כשהכירה את עודד. הגיל שלה היווה לחץ בפני עצמו, לכן כשהיא נכנסה...

טורים אישיים16 במאי 2019    5 דקות
0

תקשור, מה זה נותן לנו?

שחר בן-פורת התשוקה לדעת מה יקרה בעתיד, לבטל את אי-הוודאות שיש בחיים שלנו, מניעה אנשים רבים לנסות לגלות את העתיד...

טורים אישיים16 במאי 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה