טורים אישיים

צבע אדום

טורים אישיים28 במרץ 2019    3 דקות
0

כיצד נוכל להרגיע את הילדים שלנו לנוכח ההסלמה במצב הביטחוני, והאם קיימת התאמה בין הורים פוסט-טראומטיים לילדים פוסט-טראומטיים

צבע אדום
צילום: ingimage

Iמיכל נדלI

הלימודים במספר ערים באזור הדרום בוטלו באמצע השבוע בגלל ההסלמה הביטחונית. 210 אלף ילדים נשארו בבית עקב המצב, וזו הזדמנות לעסוק בנושא הטראומה הלאומית ואיך נוכל להרגיע את הילדים.
ילדים ואף מבוגרים מתמלאים בפחד מהלא נודע. כאשר אנחנו מרגישים בשליטה, יודעים לקראת מה אנחנו הולכים, רמת החרדה יורדת. ידע = כוח.
קראו בעצמכם והבינו מה המצב על מנת שתוכלו להסביר לילדיכם. המידע יעניק לכם ולילד הרגשה של הבנה ושליטה במצב. גם אם הילד לא שואל, כדאי להעביר לו את המידע בהתאם לגילו. ילדים חשופים למידע רב מהרשת, מבית הספר ומחבריהם, ועלולים לפתח תסריטים בראשם, ולכן עדיף שאנו ההורים נהיה המתווכים של המידע. 93% מהתקשורת שלנו עוברת דרך תקשורת לא מילולית. כשאנו בחרדה או חסרי אונים, חשוב לתמלל לילדים את תחושותינו ועדיין להעביר מסר שאנחנו בשליטה. ילדים מגיבים על פי חיקוי של ההורים שלהם, לכן כשההורה במצוקה הילד גם יפגין מצוקה.
הקו המנחה הוא לומר רק אמת, באופן שמתאים לגיל ולילד הפרטי שלכם. אין צורך להרחיב יתר על המידה, אלא להסביר בהתאמה לגיל. כל הורה מכיר את ילדו, את רמת בשלותו הרגשית והקוגניטיבית ואת רמת החרדה שלו. תנו הסבר קצר וענייני, ואין להרחיב מעבר. לילד בוגר ששואל למה יש אזעקה – להסביר שכאשר משוגרת רקטה יש אזעקה. זכרו, עד גיל 9 תפיסת המציאות של ילדים שונה מזו של המבוגרים, והמציאות והדמיון מעורבבים בעולמם, לכן תנו פרטים ענייניים וענו על השאלות.
נסו להגביל את זמן הצפייה בחדשות. גם אם נראה כי הם אינם שמים לב, ילדים נחשפים לתמונות ולצלילים. הרס, פחד, זוועות נחקקים בזיכרונם של הילדים. ככל שגיל הילדים עולה ניתן להסביר בצורה יותר מפורטת על המצב הביטחוני.
כשההורה צריך ללכת לעבודה, הילד יכול להראות סימני מצוקה. דאגו לעדכן את הילד בכך שאתם מוגנים בעבודה, תרגלו איתו מה לעשות אם הוא לבד בבית. על פי ארגון "בטרם", החל מגיל 9 עד 11 ניתן להשאיר ילדים לבד עד שעתיים, ומגיל 14-12 ניתן להשאירם לפרקי זמן ארוכים יותר. במצב הביטחוני שקיים היום במרבית האזורים בארץ חשוב לבדוק עוד דברים מלבד גילו של הילד. באיזה אזור הוא גר, מה המוכנות הרגשית שלו, כמה הוא מתורגל בהתפנות למרחב המוגן, מה הוא חושב שיעזור לו ועוד. זה לא זמן לעבוד על פחדים ועצמאות, אלא להרגיע, להיות גמישים ולשבור שגרה. חשוב לציין בפני הילדים שכשנחזור לרגיעה, נחזור לשגרה הקבועה.
אפשר להטיל על הילדים משימות קלות שעליהן יהיו אחראים בשעת אזעקה או בזמן שנשארים בבית. זה יכול להיות: לדאוג לחיית המחמד, למזוג מים למי שצמא, לצייר עם האח הקטן. תנו לילד להעלות רעיונות מה הוא יכול לתרום, ואז יוכל להרגיש חוסן נפשי ומסוגלות.
נהלו שיח רגשי משפחתי. זה לגיטימי לפחד כשנופלים טילים. פחד הוא מנגנון שמגן עלינו מפני סכנה. גם אנחנו ההורים חוששים, אבל אנחנו כאן, ביחד, נשמור עליך. יש לנו צבא חזק וחיילים אמיצים ששומרים עלינו.
תרגול, תרגול, תרגול. חשוב שתספקו לילדכם מידע תכליתי וטכני של מה לעשות בכל מצב. שהילד יידע מה צפוי לקרות, ואיך הדברים מתנהלים. שהילד יידע מה קורה אם יש אזעקה כשהוא ישן, כשהוא מתקלח או כשהוא בדרך חזרה מבית הספר.
בזמן אזעקה כשאתם בממ"ד, דאגו שיהיו בו: משחקי קופסה, ספרים, צבעים וניירות לציור, ממתקים או פירות יבשים. שחקו ארץ-עיר או כל משחק אחר שיכול לייצר הסחת דעת מהמחשבה על הטילים. תנו לילדים חיבוק ותרגלו איתם נשימות. אפשר להפריח בועות סבון – מה שעוזר לייצב נשימה איטית שמאזנת מבחינה פסיכופיזית. תרגלו כיווץ והרפיית שרירים על פי ג'ייקובסון, להפגת מתחים פיזיים ורגשיים.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

הורות בשלט רחוק

סאם זיברט מיטל הייתה באמצע שנות השלושים שלה כשהכירה את עודד. הגיל שלה היווה לחץ בפני עצמו, לכן כשהיא נכנסה...

טורים אישיים16 במאי 2019    5 דקות
0

תקשור, מה זה נותן לנו?

שחר בן-פורת התשוקה לדעת מה יקרה בעתיד, לבטל את אי-הוודאות שיש בחיים שלנו, מניעה אנשים רבים לנסות לגלות את העתיד...

טורים אישיים16 במאי 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה