טורים אישיים

שביב של תקווה

טורים אישיים14 במרץ 2019    5 דקות
0

ברוך נעלם כלא היה לפני שנים רבות. כעת, בעקבות מידע חדש שהתגלה לאחיו, יש לי את כל הסיבות להאמין שהסיפור שווה בדיקה מחודשת

Iסאם זיברטI

רונן נשמע נחוש למדי להזמין ממני חקירה. בכל מקרה ובכל מחיר. הוא התעקש שאני חייב לשמוע את הסיפור שלו לפני שאסרב. עוד לפני הפגישה בדקתי את כל מה שאמר לי. אחיו אכן מוכרז כאדם נעדר זה למעלה מעשרים שנה. אם משטרת ישראל לא הצליחה למצוא אותו, איך הוא מצפה שאני אמצא אותו?! כפי שהבטחתי לו, אשמע אותו לפני שאשיב את פניו ריקם.
"למה דווקא עכשיו?", הייתה השאלה הראשונה שלי. בכל זאת עבר המון זמן מאז. מסתבר שקודם לכן האפשרויות הכלכליות של רונן לא היו גבוהות. הוא היה צעיר מדי כשהכל קרה, והיו שנים רבות שהוא בקושי גמר את החודש. ישבתי ושמעתי בשקיקה את הסיפור של ברוך.
כשהוא היה בן 25, יצא ברוך בוקר אחד מהבית ומאז לא נראו עקבותיו. התערבות המשטרה באותה תקופה הביאה לכך שהוא הוכרז כנעדר – סטטוס שלא השתנה עד היום.
רונן היה משוכנע שהמשטרה עשתה עבודה טובה, לפחות באותה תקופה. אולם ברגע שהיא כיסתה את כל האפשרויות, התיק הפך ללא פעיל. במהלך חייו הבוגרים הוא ניסה למצוא כל קצה חוט על אחיו, ואז החל לזרום אליו מידע שהוא לא ידע עליו קודם. יש לו קרוב שסיפר שראו אותו בטבריה לפני הרבה שנים. קרובי משפחה מחו"ל של השכנים של הוריו סיפרו על מישהו שהשתמש בחו"ל בשמו המלא של ברוך. מישהו אחר שקרוב אליו בירר עליו פרטים במאגרי מידע שונים וחשף כי כנראה הוא בילה זמן קצר בכלא ונעלם שוב. אבל מתוך כל מה שהוא סיפר, הכי רלוונטי והזוי היה שאבא שלו סיפר לו על ערש דווי שהוא דיבר עם ברוך בטלפון כשנה וחצי לאחר שנעלם. רונן נתן לי את כל הסיבות להאמין שיש משהו בסיפור של ברוך ששווה בדיקה מחודשת.

שמועות מכל כיוון

נעניתי לו ויצאתי לחקירה משלי. חילקתי את המקרה לשני מישורים שונים. אחד, בדיקה כללית לראות איזה מידע עולה על ברוך לפי השם או מספר הזהות שלו. הבדיקה לא העלתה דבר. הבן אדם היה רוח רפאים, ממש כיאה למעמדו כנעדר מוכרז. הייתי מופתע מאוד אם זה היה אחרת. זה אומר שאין לו חשבונות בנק, מקום עבודה, רכוש, כרטיסי אשראי וכל דבר דומה שיש לאדם מהשגרה. הוא גם לא עדכן כתובות, ובטח ובטח לא היה מעולם אסיר בכלא.
המישור השני התייחס לקצוות המידע שהקרובים והחברים סיפקו לרונן. לא התייחסתי בחקירה שלי לכך שברוך נראה בטבריה. רונן סיפר לי שלפני שהוא פנה אליי הוא בילה הרבה אצל חברים וקרובים שם, והוא בעצמו לא הצליח למצוא חיזוק לנוכחות בעיר של ברוך כיום או בעבר. אפילו שהוא מכיר שם המון אנשים. מה שכן, התייחסתי לכל שם של מישהו שאמר אי פעם משהו לרונן. נסעתי לפגוש כל אחד מהם כדי לשמוע ממקור ראשון את המידע שסיפרו לרונן.
מאותו שכן שיש לו קרוב מחו"ל ביקשתי את הטלפון שלו ודיברתי איתו ישירות. כששומעים משהו ממקור ראשון, שומעים הרבה פעמים את הדבר המדויק ולא את מה שנכון לאותו אדם לשמוע. אותו אחד סיפר שפגש בעסק שלו ילד עם שם משפחה ישראלי שתאם לשם המשפחה של ברוך ורונן. כשהוא שוחח עם הילד, הוא סיפר שאבא שלו גדל בישראל וציין את אותה עיר שהם גדלו בה, אבל הוא מעולם לא אמר ששמו הפרטי הוא ברוך. לרונן הייתה תחושה שזה חייב להיות הוא, כי שם המשפחה שלהם נדיר. הראיתי לרונן שהוא נדיר רק אם כותבים אותו באותו אופן, אולם אם מוסיפים כמה אותיות "אהוי" מגלים עוד כמה משפחות בעיר מגוריהם.
הכי סמכתי על הסיפור של האב לפני מותו. כשגיליתי באילו נסיבות אותה שיחה קרתה, הבנתי שהייתה עוד מישהי שנכחה במקום והיא זאת שקישרה בין השניים. לרונן לא היה את השם שלה, אלא רק את התפקיד שלה במשטרה. כמה שלא ניסיתי להסביר לרונן שאם שוטרת הייתה מקשרת בין ברוך לאבא שלו, תיק הנעדרות במשטרה היה נסגר, רונן חשב אחרת. לקח לי כמעט חודש לאתר את אותה אישה על סמך הפרטים המועטים שידעתי עליה. כשהצלחתי, נסעתי יחד עם רונן לפגוש אותה. "אני לא זוכרת דבר כזה", הגיבה. היא כמובן הכירה את הסיפור ואת המשפחה, אבל לא זכרה סיטואציה כזאת.

מידע מבטיח

באותו ערב קיבלתי ממנה שיחת טלפון. היא העדיפה לדבר איתי ישירות ולא בנוכחות רונן. "אני מכירה היטב את המשפחה ובטח את הסיפור של ברוך", ניסתה לתת לי סקירה על המצב. "ההערכות המודיעיניות מאותה תקופה היו שהוא נרצח בגלל סכסוך בין כנופיות עבריינים". מסתבר שבחייו הבוגרים הייתה לברוך נטייה להסתבך. "אז למה כל כך הרבה אנשים אומרים לו שהם ראו את ברוך?", שיתפתי אותה בחקירה שלי.
"אני חושבת שאבא שלו ניסה להגן עליו מהאמת", אמרה. "הוא פחד שרונן יתמוטט מזה, והעדיף להשאיר לו קצה של תקווה שיש סיכוי למצוא אותו". אחרי שהרהרתי בדברים שלה, פתאום נפל לי האסימון. כל קצוות המידע היו קשורים איכשהו לאביו של רונן או לבני משפחתו. הוא פשוט פחד ורצה לגונן עליו. הוא לא רצה שהמידע על אחיו ישבור אותו או חלילה, יותר גרוע – שזה ידרדר אותו. אני רק יכול להניח שאבא שלו האמין שאם רונן יידע את ההערכה המודיעינית, הוא ייצא למסע של נקמה במטרה להציל את כבוד המשפחה ולשחרר מעצמו את הכאב העצום. אבא שלו פשוט פחד שזה יגמור בסופו של דבר את הילד הנוסף והיחידי שנשאר לו. שיקול של אב כואב.

הכותב הינו סאם זיברט, בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

הורות בשלט רחוק

סאם זיברט מיטל הייתה באמצע שנות השלושים שלה כשהכירה את עודד. הגיל שלה היווה לחץ בפני עצמו, לכן כשהיא נכנסה...

טורים אישיים16 במאי 2019    5 דקות
0

תקשור, מה זה נותן לנו?

שחר בן-פורת התשוקה לדעת מה יקרה בעתיד, לבטל את אי-הוודאות שיש בחיים שלנו, מניעה אנשים רבים לנסות לגלות את העתיד...

טורים אישיים16 במאי 2019    דקה אחת

כתיבת תגובה