טורים אישיים

במותם ציוו לנו את החיים

טורים אישיים20 בדצמבר 2018    3 דקות
0

מותה בטרם עת של רונה רמון טלטל את מדינתנו • גם חיינו הפרטיים רצופים בטרגדיות משפחתיות: כיצד נספר, נדבר ונתרגם את נושא המוות לילדים?

במותם ציוו לנו את החיים
צילום: ingimage

Iמיכל נדלI

מותה בטרם עת של רונה רמון טלטל את מדינתנו. רונה ז"ל תרמה בצורה יוצאת דופן לחברה הישראלית, היא דבקה בחיים ותיעלה את הטרגדיה המשפחתית לתרומה חברתית. אנו נתקלים בטרגדיות משפחתיות אישיות שלנו. הדודה שחלתה בסרטן, הסבתא שנפטרה, השכן שנהרג בתאונת דרכים. אני נשאלת רבות כיצד לספר, לדבר, להכין ולתרגם את נושא המוות לילדים.
אתחיל בהתפתחות תפיסת המוות אצל ילדים. בסביבות גיל 5-4, לעתים עוד קודם לכן, מתחילים מרבית הילדים להתעניין ולשאול שאלות בנושא המוות. יש לילדים הבנה אינטואיטיבית שמוות מתקשר לפרידה. ההיחשפות למוות היא איטית והדרגתית. כל פגישה עם נושא המוות יכולה לייצר מקום לשיח בנושא. דג הזהב שמת ונשטף באסלה, הגוזל שנפל מהקן ומת, כלב המשפחה שמת בזקנה, סרטי ילדים (מי לא זוכר את הסצנה קורעת הלב שבה יורים באמו של במבי הפעוט והא נותר יתום), שכן שנפטר, שיחות מבוגרים ועוד דוגמאות. היחשפות זאת מאפשרת שיח טבעי עם ילדים מגיל צעיר לגבי מעגל החיים והמחזוריות.
1. הילד צריך להבחין בין דומם וחי. בגיל צעיר הילדים מייחסים חיות גם לעצמים דוממים. הבנת חיים כתהליך ביולוגי מתרחשת בגילים מבוגרים יותר, החל מגיל 6 בערך.
2. החיים בגיל הצעיר נתפסים במחזוריות: בוקר, גן, ארוחת ערב, מקלחת, לילה וכן הלאה – בוקר, גן… המוות הוא סופי. לילד צריכה להיות הבנה שאין לאחר מכן מחזוריות ולידה נוספת. כאן נכנסים הפחדים של הלילה: הילד חושש שאם ילך לישון לא יקום.
3. ההבנה בגיל צעיר היא הבנה קונקרטית. לא תופסים יותר מממד אחד של המציאות. עולם החוויה והרגש פחות מאורגן ומובן.

תפיסת מוות לפי גילים:
גיל 4-3: אין הבנה של מושג המוות או שיש הבנה מועטה.
גיל 4: אין עדיין תגובה רגשית ממשית.
גיל 5: מתחילה התעסקות יתרה במוות – עדיין התמקדות עניינית ולא רגשית.
גיל 6: מתחילה תגובה רגשית למוות, פחד ממוות של הקרובים, עולים פחדים.
גיל 7: הבנה מציאותית של נושא המוות.
גיל 8: הבנה על האוניברסליות וההכרחיות של המוות.
גיל 10-9: הבנה רגשית מתונה יותר, גישה עניינית יותר למוות.
גיל 12-10: מתחילה התעסקות בנושא של לאחר המוות.
גיל ההתבגרות: התעסקות פילוסופית עמוקה בנושא הקיום, המוות ואחרי המוות. התייחסות רגשית המלווה בפחדים.
כיצד לבשר לפעוטות וצעירים לגבי מוות, במיוחד אם הוא פתאומי? כמו שציינתי, עד גיל 6 יש לילדים הבנה קונקרטית, ולכן הסבר כמו: "הגוף של מיה הפסיק לעבוד והרופאים לא הצליחו לתקן. היא לא מרגישה כלום, לא כואב לה ולא קר לה. מיה תישאר אצלנו בלב". האדם הקרוב ביותר לילד הוא זה שצריך להודיע, לחבק ולשדר לו שהוא לא לבד. כדאי להימנע מהקשרים שיעוררו פחדים, כמו אמא נפלה לבור ומתה, אבא טבע בים, האחות הייתה בבית חולים ומתה. הקשרים אלו יכולים לעורר פחדים בעתיד. ים=מוות, בור=מוות וכדומה. דמיונם של הילדים הוא רחב ופורה, הבנתם את העולם אינה מלאה, בשל גילם הרך. ילדים עלולים להמציא לעצמם סיפורים פנטזיונריים ולא הגיוניים כדי למלא את החלל שנוצר ושעליו לא קיבלו הסבר. כאשר אתם מראים לילדים שגם אתם בוכים, אתם מלמדים אותם שבכי זו תגובה טבעית לכאב רגשי ולאובדן, והחשיפה שלכם יכולה לעזור להם לשתף אתכם ברגשותיהם. אפשר לומר "אמא ואבא עצובים וכואב להם, אבל אנחנו פה בשבילך ושומרים עליך". חשוב לציין בפני הילד את השגרה שנשארת והדברים שנשארים בטוחים בעולמו, המחזוריות של הליכה לגן, חוגים, מפגשים קבועים. להדגיש את החלק הבטוח והקבוע בחייו.
מה ניתן לעשות ביחד עם הילד?
• קריאת ספרים תואמי גיל בנושא המוות.
• יצירת אלבום תמונות משותף.
• לצייר ציורים מיוחדים לקרוב שנפטר.
• להעיף בלוני געגועים לשמיים.
• לשיר, לחבק, לחלוק את הרגשות והזיכרונות שעולים במחשבה על המת.
• לבחור בחיים.

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

מדוע זה חשוב להגיד תודה?

כמו כל דבר, גם להגיד תודה על מה שיש לי בחיים - יכול להיות דרך לטשטש את המציאות שלי. אני...

טורים אישיים23 במאי 2019    דקה אחת
0

הגוף שלי הוא ברשותי

מיכל נדל סיבוב בחוף הים הישראלי מראה את הגיוון והשפע העדתי במדינתנו היפה. אנשים וילדים בכל הגדלים והצבעים נהנים מהחוף...

טורים אישיים23 במאי 2019    2 דקות

כתיבת תגובה