טורים אישיים

חוב כמעט אבוד

טורים אישיים29 בנובמבר 2018    6 דקות
0

Iסאם זיברטI

לכל מקרה של חקירה יש את הקשיים שלו, ובאותה נשימה צצים גם יתרונות. אחד היתרונות היה כתובת המגורים של משה. זה היה רחוב מעט מבודד מהשכונה, והבניין שלו היה בקצה הרחוב. מה שאומר שכל המכוניות שחנו סמוך לבית שייכות לדיירים של הבניין. ביניהם חייב להימצא גם הרכב של משה, אם בכלל הוא גר שם. ואם כן, המטרה הייתה שיוביל אותי אל העסק החדש שלו.
לקח לי זמן להבין שייתכן שזאת הכתובת שלו. משה הוא מה שמוגדר "חייב מקצועי", והוא עושה הכל כדי להתחמק מנושיו. ידעתי שהוא גרוש, ולא מצאתי שום קצה חוט לגבי כתובת המגורים שלו, עד שעלתה לי המחשבה שאולי גם זה פיקטיבי. החלטתי פשוט לבדוק את זה בוקר אחד על ידי מעקב. אחרי מספר שעות של תצפית על הבניין, אני חושב שכבר ראיתי את כל דיירי הבית. הבניין בנוי בצורה כזאת שהם חייבים לצאת לכיוון שלי. בשעת הצהריים נשארתי שם לבד עם שתי מכוניות שנשארו בחנייה. רשמתי אותן ועזבתי את המקום. למחרת כבר ידעתי שאני בכיוון הנכון. שתי המכוניות רשומות על שם גרושתו של משה. אין שום סיבה בעולם שיהיו לה שני כלי רכב, כאשר הילדים שלהם חיים מחוץ לבית.
כדי לא לבזבז ללקוח שלי סתם שעות מעקב, החלטתי לבקר מדי פעם בכתובת רק כדי לזהות אם הרכבים זזים בכלל מדי פעם. התרשמתי שכן, כי כל פעם מצאתי את הרכבים בפוזיציה אחרת. מה שהטריד אותי היה שתמיד מצאתי את שני הרכבים בבית. בכל שעה ביום. זה תאם גרסתו של משה בבתי המשפט, שהוא כבר בגיל של פנסיה, מבוגר מדי בשביל לעבוד, ובנוסף – די חולה.
בכל זאת החלטתי לבצע אחריו עוד יום של מעקב, אבל עד שחזרתי לא ראיתי יותר את ההונדה הכחולה בכתובת. גם לא למחרת, ובינתיים הרכב השני לא זז ממקומו. אותו דבר גם יום אחרי. לא הצלחתי להבין איפה משה וגרושתו יכולים להיות. "בטח נסעו לחופשה", אמר לי החוקר שעבד איתי, והיה בזה היגיון רב. זה חייב להיות בארץ, כי נגד משה יש צו עיכוב יציאה. "חבל שלא הצלחנו לתפוס את זה בזמן", אמרתי בקול רם לחוקר, "אין דבר שממחיש טוב יותר גירושים פיקטיביים מאשר לצלם בני זוג בחופשה". חשבתי לעצמי כמה זאת משימה בלתי אפשרית לנסות לאתר אותו עכשיו במלונות ברחבי הארץ.
ממצא מעניין ברשתות החברתיות
עוד לפני שיצאתי לשטח בפעם הראשונה, חיפשתי כל מידע אפשרי על משה, לרבות ברשתות החברתיות. הוא לא ממש פעיל בזה, אבל היה שם משהו שלא נתתי את דעתי עליו קודם. כמה שנים אחורנית הוא שיתף פוסטים של אחרים. פוסט אחד חזר על עצמו שלוש פעמים. זה היה מבצע של קוסמטיקאית כלשהי באילת.
עכשיו, כשלא מצאתי אותו, נזכרתי בזה פתאום ובדקתי את זה שוב. מתברר שהבת הבכורה שלו גרה באילת, וזה מה שהיא עושה למחייתה. קשה להבין את זה, אבל כשעובדים כל כך הרבה שנים במשהו, יש רגעים כאלו שאתה מרגיש בבטן שלך שעלית על משהו. משה באילת. הרגשתי את זה.
כדי לא להיות פזיז, יצרתי קשר עם אחד המכרים שלי באילת. "זה לא מסובך", הדרכתי אותו ונתתי לו את כתובת המגורים של הבת. "רק צריך לנסוע לכתובת ולראות אם יש שם הונדה כחולה, זה הכל". נתתי לו את מספר הרישוי. בשעת ערב מאוחרת קיבלתי ממנו תשובה חיובית. הרכב של משה חנה שם. הוא לא נסע לחופשה. הוא נסע לבקר את הבת שלו באילת. זה היה הסימן שלי לצאת לדרך.
למחרת בבוקר הייתי בכתובת של הבת שלו באילת, מישיר מבט אל ההונדה הכחולה. עכשיו זה רק ענין של זמן. בשעה תשע בבוקר ראיתי את משה בפעם הראשונה בחיי. הוא יצא מהכתובת עם גרושתו, הם עלו לרכב ונסעו למרכז העיר. כיאה לזוג בחופשה, הם הסתובבו בין החנויות השונות, והעמיסו דברים שקנו לתא המטען של הרכב. בצהריים הם נכנסו לאכול יחד במסעדה על החוף. מדובר בזוג נשוי של עשרות שנים, אז לא ציפיתי למגע אינטימי כלשהו ביניהם, ובכל זאת לא חסכתי עליהם תמונות. כשהם חזרו לבית של הבת, ראיתי את משה נכנס פנימה ויוצא החוצה עם צידנית. הוא שם בתוכה דברים שדורשים קירור. זה השלב שבו הבנתי שזה פשוט יום המזל שלי. או יותר נכון, של הלקוח שלי. זה היום הרביעי שלהם באילת, והם לא מתכוונים להישאר שם לילה נוסף.
שעתיים מאוחר יותר הוא וגרושתו יצאו לדרך. בשלב כלשהו עזבתי אותם, ונסעתי להקדים אותם בכתובת של הבית. התמקמתי לתצפית נוחה עם זווית צילום, ורק חיכיתי להם שיצטרפו. נחמד היה לצלם אותם פורקים את הדברים מהרכב אל הבית, כולל המזוודות הקטנות. נשארתי מאוחר בכתובת, עד שהם כיבו את כל האורות בבית והלכו לישון. למחרת בבוקר צילמתי את משה בלי חולצה במרפסת של הבית משקה את האדניות. עכשיו היו בידי מספיק ראיות על מנת להמחיש שהגירושים של משה פיקטיביים ושהוא גר ביחד עם גרושתו.
אין דרך לממש את החוב
לצערו של הלקוח שלי אין כיום למשה עסק חדש כדי לממש דרכו את החוב כלפיו. הוא אכן לא עובד כרגע, אבל לגירושים הפיקטיביים היה מחיר אחר. דרך זה הצלחנו לגרום לשופט לבחון את הסכם הגירושים של משה, כאשר לא במקרה התגלה שמשה היה שם מאוד "נדיב" כלפיה והשאיר לה את הבית ואת הרכבים. זה יכול היה להצליח לו אם הוא באמת היה גרוש. עיקולים נרשמו על הרכוש שעל שמה, מה שהביא בפעם הראשונה את משה לפנות שוב אל הלקוח שלי. הפעם לא בתלונות או הבטחות שווא, אלא בתור אחד שמתחנן להסכם פשרה כלשהו.

הכותב הוא בעליו של "סייט חקירות", טל' 03-5322520. הסיפורים מבוססים על מקרים אמיתיים. שמות הנפשות ופרטים נוספים שונו למניעת זיהוי הלקוחות

כתבות נוספות בטורים אישיים

0

מדוע זה חשוב להגיד תודה?

כמו כל דבר, גם להגיד תודה על מה שיש לי בחיים - יכול להיות דרך לטשטש את המציאות שלי. אני...

טורים אישיים23 במאי 2019    דקה אחת
0

הגוף שלי הוא ברשותי

מיכל נדל סיבוב בחוף הים הישראלי מראה את הגיוון והשפע העדתי במדינתנו היפה. אנשים וילדים בכל הגדלים והצבעים נהנים מהחוף...

טורים אישיים23 במאי 2019    2 דקות

כתיבת תגובה